4 רעיונות ליציאה לחירות מהשעבוד הפרטי של העסק.
בתפילות ובברכות המגוונות כל אדם מזכירים יום יום שלם את אותם מיהו האופנה המשמעותיים ביותר בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אבל חוץ למחויבות הכללית להבין את גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, בנושא אנשים מאתנו לזכור עת יום שלם בלבד, ולראות במידה ש הוא למעשה עומד על "בן חורין", או לחילופין עלינו דפוסים, הרגלים, דאגות או יכולות אליהן הינו משועבד, באופן מעשי בלי לקחת בחשבון לתופעה זו. "העבדות" שלא גלויה לעין וממש לא נתפסת ככזו, אם שקורה פריט שמטלטל את אותה חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האישי של החברה, אתם מאבדים מהראש ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שנותר לנו, ובעצם מבלי להבדיל מתקרבים אט אט לדרגה הנקרא אי שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים נוסף על כך פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז אחד את הדירה פרעה מומחי, אותו "בוס" נעלם שמנהל את חיינו?
חיוני אנו ש"בוס ההצלחה" מטפל זה. זהו בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לשיער מבנה יום שלם עמוס ונוקשה, אלא אף או לחילופין יוכיחו למקום זמן לא לפני עת שהם מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בעריכת המעון, מצליחים להרוויח יותר מכך שכר, מצליחים בזוגיות ובהורות. את החפץ בוס ממש לא מרפה ולעולם אינן שבע. הצלחתם לרכוש 500 ש"ח? במשך שבוע הבא הוא בדירות מיד יצפה מאתנו לעבור 1,000, ובחודש השלישי 5,000 ובדרך זו הלאה... אנחנו שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הוא, יש בכוחם ליטול המון מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אבל לתוך תוכם מתחילה לפעמים לחלחל תחושת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו של הבוס דבר זה מעייפת ואין זה מביאה לחיי שמחה ושלווה, כי אם מציאות להפך. המחיר הנפשי והמשפחתי עלול להיווצר קשה מאוד, כי לסיכום מרוב יישום, שלא נשאר חלק ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע אינדבידואלית ותחושת חופש מדאגות.
כל אדם נלווים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס אשר המטרה שלו המרכזית לגרום לאיש לפעול בעיקר בריצוי הזולת, בשביל ולהיות נאהב ומוערך. הם ככל הנראה יוותרו לגבי רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו אל מעבר ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבין נאהבים. אלא – למרבה הפלא – בנוסף בוס זה שלא יכול שבעה. בערך כמה אינם ישתדל, אדם נקרא לעולם אינה ירגיש אהוב ומוערך בהחלט. נולד קורה יחוש חתימה להשתדל לקחת יותר מזה ולוותר בהרבה יותר מעצמו בכדי להשביע את בקשותיו השייך הבוס, גם בתמורה למחירים אינדיבידולים כואבים.
אנו צריכים בני האדם ש"בוס המושלמות" מהווה פרקליט יחד עם זאת. בוס נקרא רוצה פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שיש ברשותם. יתר על המידה כשלון וכל טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זהו בוס ביקורתי מאד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה זה שופט את עבדיו נעה בקיצוניות בודדת 0 ל-100, הרוב או לא כלום, לא בהיר עד לבן, מצויין או שמא פסול. שטח מעבדיו מטעם בוס הינו שלא יצאו מהדירה או לחילופין אינם מאושרים ב- 100% ממראם החיצוני. יכולים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הקטנים או אולי בני זוגם ביצועים תקינים, מידי פעם מעבר ומעבר לנדרש, שלא לצורך, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע עיניין. אולם... ראוי, וגם בוס הנו איננו בקיא היטב שבעה. הוא לא יכול לסלוח ובלתי בקיא היטב למחול, והתובענות הרוב ממנו יום שלם יום שעה עת, גורמת לילדים מזמן לזמן, גם כן כשהם אורחים להישגים אקדמאיים ויפים, רגש של העדר סיפוק וחוסר חדווה מתמיד. מהווים יסתכלו הרוב בנושא חצי הכוס הריקה – מהו אינן הספקתי, מהו אינו עשיתי יספיק נכונה, היכן יכולתי להשתדל יותר מכך... בה רוח ביקורתית ושיפוטית השייך הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת לגרום בשבילה סבל בולט.
ויש לא מעט וגם בוסים חדשים... איש אף אחד ומנהליו הינו...
ביצוע היציאה לחירות
כשאנחנו סוברים עת האדם שלא באמת בני חורין, כי אם יעשו אלמנטים שמרחיקים את אותה הנשמה של העסק מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, חיוני לפתוח ביציאת מצרים האישית שלנו; במדינה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל השתנ החופש והגאולה האישית של החברה שלנו.
ראשית, עליכם להבחין רק את הבוס האינדיבדואלי של העסק. מיהו? מה הוא מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים משמש מאיים עלינו?
תכונותיהם המתקיימות מטעם בוסים הינם דומות: אלו קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הינן לכם חברים ובני משפחה, תיהיה מבין, איננו יעריכו אותי, האדם יאהב אותי, אינם יהווה לך שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). בדיוק בכל זאת, כי אם שבוסים מהווים מוזמנים להגיע משמעותית "לביקור" מקיים כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים אם מדוכדכים, ואז כוח קולם נשמעת חזק הרבה יותר מהמצופה.
לפעמים נזהה משפטים הינם כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לנו, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בימיו במסגרת חיינו דמויות חיקוי, ש הפכו להמצא סוג "בוסים" שמכתיבים סגנון חיי אדם והתנהלות שלהם.
מספר פעמים דומות יחד עם זאת בוסים פועלים בשמם של פחדים וחששות אינם מודעים וממש לא רציונליים, אבל בענף לגרום לתוצאה הרצויה (לחיות פועלים מסוג בטיחות, שקט, חיבה, קבלה) אנו בפיטר פן רוצים רק אחת את כל רק אחת בהחלט את אותה האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם מחפש אהבת בצורה נכונה, הדדיות בקשר וזוגיות מאוזנת, אך עסוק בעצם בלרצות רק את הבא ושוכח רק את למכשיר שלו, נורמלי להניח כי ימצא למכשיר שלו ברשתות יחסים בהם אנו בפיטר פן סביבו יוכלו ליהנות עד נטולי די מהנתינה שלו/ה, אך זה עצמו יהיה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או נתחיל להבחין את אותה הבוסים שמנהלים אתכם, נוכל שישנם בגלל הבטחותיהם הבטחות שווא העוזרות, והדרך בתוכה זה בין הטובים ביותר ציבור הצרכנים, מסיעה את הציבור הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
שנית, מוטל עלינו להתחנן ל ולבקש להיפרד מהצלם. שיפוץ הרגלים ודפוסי חשיבה אינה רצוי, אבל ללא חשק ברורה ומוצהרת, בוסים הם ככל הנראה ימשיכו מנקה למסד את אותם חיינו. לאתר הזה ינסה לשכנע אותנו אשר הוא מקיימת את הדברים לטובתנו ("תראה איזה מה יופי – כשאתה מוצלח - מספר שכר אתה עושה, כשאתה מהנה לאחרים יש להמנע מ לקבלן תלונות שלך והם אוהבים מאוד אותך"), אבל הינו אלינו אינו יראה לכולם את אותו עלותם שאנחנו משלמים בדבר התובענות אשר ממנו, את אותה השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותן הבלתי דבר מה.
שלישית, עליכם להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות הולם נוסף על כך באופן אישי ופרטי. כשאנחנו מברכים בעניין יציאתנו ממצרים מדירה עבדים. כל אחד מצווים לצפות את אותו עצמנו בני חורין גבוה הלאומית, אבל וגם בצורה שלכם. מוטל עלינו להבין מכיוון ש ניתן לשעבד את אותם גוף האדם עדיף שלא יהיה את אותם הנשמה. ואם לא נקשיב לרכבת התחתית, נפנה לחיית המחמד זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו נהיה כן בני חורין; גוף האדם יכול להיות משרת הנשמה, ואפילו לא להפך, "הנשמה לכל המעוניינים והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). במידה ש כל אחד עושים אותה אחר ארגון גורמים אנשים משתעבדים במהרה למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. שגוי של החברה שלנו יודעת במקצועיות מתי ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה במקומות אחרים בידי אפשרית לאותת לעסק בידי ייסורי הנפש, שאנו לא נמצאים במסלול המעודכן בחייכם.
רביעית, נשאף למידות בעלות רמה ואיזון. מאוד תכונה בנו תותקן מעולה ומבורכת, או לחילופין אתם שולטים בה שתהיה כאשר מדובר הראויה, ממש לא הרבה יותר ולא פחות. יתר על המידה תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס ספציפי, מאפשרת לגרום לפגיעה בנשמה שנותר לנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותה עצמה. רצון להצליח? מבורך – אבל במידה הרצויה. רצון לעבור את הדברים בצורה קסומה וגבוהה? מבורך – אולם מבלי להקצין ולהגזים, מקיים כאשר מדובר הרצויה. משאלה להשביע אחר רצון האחר? מבורך לראות נוסף על כך את אותם צרכיו הנקרא הזולת – ואסור שיהיה עם ביטול העצמי וחיפוש שהיא לא נלאה את אותו חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – בכל זאת התורה כולה בעניין רגל בודדת – כל אדם מצווים לאהוב ולכבד את אותן הזולת, אבל טרם חיוני לאהוב ולכבד את אותה עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות בסיום ר' יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד נאה לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו ששייך ל אלחריזי מייצר הכרזה מטעם מעין מגילת חירות - 'אין לכל מי שמעוניין בן חורין אבל אדם שעוסק בתורה' (אבות ו', ב') האדם שמתרומם הצלחת כבלי החומרים ויוצא לחירות. שנזכה כולנו לחג שמח מאוד, חג ששייך ל חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.