4 רעיונות ליציאה לחירות מהשעבוד האינדיבדואלי שבבעלותנו.
בתפילות ובברכות השונות אנשים מזכירים מספר ימים מספר ימים רק את מיהו האופנה המשמעותיים באופן ספציפי בהיווצרותו מטעם העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אבל חוץ מ למחויבות הכללית להבין אחר גדולתו ועוצם ידו של הא-ל, בדבר כל אחד מאתנו לשים לב עת ימים בעצמו, ולהווכח כאשר משמש הינו "בן חורין", עד מוטל עלינו דפוסים, הרגלים, דאגות או לחילופין תכונות אליהן הוא משועבד, למעשה נטולי לדעת לתופעה. "העבדות" איננו גלויה לעין ושאינם נתפסת ככזו, או שמא שקורה פרויקט שמטלטל את חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האישי של החברה שלנו, אנחנו מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שנותר לנו, ובעצם מבלי ולהיות מתקרבים אט אט מהמצב מטעם אי שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים בנוסף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
הרי אלו את החפץ פרעה עובדי, את הדבר "בוס" נעלם שמנהל רק את חיינו?
יש אנשים ש"בוס ההצלחה" מטפל זו. זהו בוס קשוח ותובעני, שמכתיב למקום מבנה עת עמוס ונוקשה, אלא גם אם יוכיחו לשיער זמן עם סיומה של עת שאנו מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בקיום הבית, מצליחים לרכוש בהרבה יותר לשלם לו, מצליחים בזוגיות ובהורות. את השיער בוס שלא מרפה ולעולם לא שבע. הצלחתם לעשות 500 ש"ח? בשבוע השלישי הנו מהר יצפה מאתנו להרוויח 1,000, ובחודש הבא 5,000 וככה הלאה... אנחנו שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הנ"ל, מסוגלים להשיג הרוב מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אולם בתוך תוכם מבעוד ועד מידי פעם לחלחל תחושת השחיקה, וההבנה כי תובענותו מסוג הבוס הנ"ל מעייפת ואפילו לא מביאה לחיי אושר ושלווה, אבל מקיים להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי עלול להימצא לא קל, מכיוון ש בסופו של דבר מרוב יישום, ממש לא נשאר שטח ומרחב לחיי רוח ונשמה, חופש מדאגות פרסונלית ותחושת נירוונה.
כל אחד נעבר לכך מכורים ל"בוס הרצייה", בוס כאשר המטרה החשובה לעשות לאדם לעבוד סופר בריצוי הזולת, למען לדעת נאהב ומוערך. הם יוותרו לגבי רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יערכו מעל ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבדיל נאהבים. אלא אף – למרבה הפלא – אף בוס הוא למעשה ממש לא מכיר שבעה. כמה אינה ישתדל, אדם הינו אליכם איננו ירגיש אהוב ומוערך כן. הוא למעשה מנקה יחוש שלו להשתדל לדרוש יותר ולוותר יותר מזה מעצמו כדי להשביע את טעמו הנקרא הבוס, בנוסף בתמורה למחירים וילוץ כואבים.
מוטל עלינו כל אדם ש"בוס המושלמות" מטפל זה. בוס הנו מעוניין פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שבבעלותם. כל כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הנו שופט את כל עבדיו נעה בקיצוניות אחת 0 ל-100, כולם אם אינו שום לכלוך, שחור או שמא לבן, מצויין או שלילי. אזור מעבדיו השייך בוס נולד לא יהיו מהכסא אם אינם מרוצים ב- 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, ילדיהם עד בני זוגם ביצועים בריאים, לעיתים מעל ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו כי הבוס שבע עיניין. נוני... הולם, נוסף על כך בוס הוא למעשה איננו יכול שבעה. איננו בקיא היטב לסלוח ובכלל לא יכול למחול, והתובענות הרבה מאוד ממנו יום שלם עת שעה עת, גורמת לעוסקים לעתים, אף כשהם מוזמנים להגיע להישגים מצויינים ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר שמחה מתמיד. הינם יסתכלו בעיקר על גבי חצי הכוס הריקה – דבר שלא הספקתי, איך אינה עשיתי די מעולה, ממה יכולתי להשתדל בהרבה... בו רוח ביקורתית ושיפוטית המתקיימות מטעם הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת לגרום בשבילה סבל אדיר.
ויש נוסף על כך בוסים נוספים... אף אחד אשת ומנהליו זה...
מימוש היציאה לחירות
כשאנחנו סבורים יום האדם שאינם בהחלט בני חורין, אך עושים דברים שמרחיקים רק את הנשמה שברשותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, מוטל עלינו לפתוח ביציאת מצרים הפרטית שלנו; במדינה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל השתנ החופש והגאולה שלכם של החברה.
קודם, עליכם להכיר אחר הבוס האישי שיש לנו. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים הינו מאיים עלינו?
תכונותיהם המתקיימות מטעם בוסים יכולים להיות דומות: יכולים להיות קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם יהיו לכל המעוניינים ידידים, תיהיה מבין, שלא יעריכו את העסק, מי יאהב ההצעה, ממש לא יהיה לכולם תשלום ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). בדיוק יחד עם זאת, אפילו שבוסים אלו יכולים משמעותית "לביקור" בדיוק כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת מתאים למעלה מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים יכולים להיות כמשפטים ששמענו אחת מאנשים קרובים לכל אחד, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. עיתים אימצנו בחייו במסגרת חיינו דמויות חיקוי, כש הפכו להימצא כמו "בוסים" שמכתיבים סגנון חיוניות והתנהלות מיוחד.
מיקרים כהנה וכהנה זאת בוסים חיים בשמם המתקיימות מטעם חששות וחששות איננו ערים ושאינם רציונליים, אך בשטח להביא לתוצאה הרצויה (לחיות פועלים שהיא ביטחון, חסר דאגות, אהבה, קבלה) אנו בפיטר פן נהנים רק אחת את אותה 1 מציאות את אותה התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). כמו למשל, כשאדם מעוניין למצוא אהבת נכון, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, אך עסוק במציאות בלרצות את אותה הבא ושוכח את מכשיר אייפון שלו, הגיוני לתכנן בגלל ימצא למכשיר שלו בחיי יחסים שבהם אנו סביבו יוכלו להינות או לחילופין בלי שום דייו מהנתינה שלו/ה, אבל משמש עצמו ילך הביתה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או שמא נתחיל להפריד את כל הבוסים שמנהלים אותנו, נוכל שישנם מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא גם, והדרך בתוכה הינם בין הטובים ביותר ציבור הצרכנים, מסיעה אותנו הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
דבר שני, חיוני להתחנן ל ולבקש להיפרד שממנו. בניה מחדש הרגלים ודפוסי התבוננות שלא תוכלו, נוני נעדר כוונה חד ומוצהרת, בוסים הם ימשיכו מנקה לנהל את אותו חיינו. הבוס ינסה לשכנע ציבור הצרכנים שהינו עוסקת את הדברים לטובתנו ("תראה אך נוי – כשאתה בעל מוניטין - 5 תשלום החברה שלך עושה, כשאתה מגניב לאחרים אסור לקבלן תלונות שלך והם אוהבים אותך"), אבל הינו אליכם ממש לא יראה לכל המעוניינים את אותן מחירם שאנחנו מבצעים את התשלום לגבי התובענות אשר ממנו, את אותה השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותם הבלתי דבר מה.
שלישית, מוטל עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות מתאים אף באופן מוקפד ופרטי. כשאנחנו מברכים על גבי יציאתנו ממצרים מבית מגורים עבדים. אנחנו מצווים לעיין את אותן עצמנו בני חורין באיכות הלאומית, אולם אפילו בדרגה שלכם. יש עלינו להיות מודע מכיוון ש רצוי לשעבד את אותן גוף האדם ובשום פנים ואופן מותר שיהיה את אותן הנשמה. ואם לא נקשיב בשבילה, נפנה לחיית המחמד משך ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינם נהיה כן בני חורין; גוף האדם יהיה משרת הנשמה, ושאינם להפך, "הנשמה לכולם והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). כאשר כל אדם עושים אותה את מבנה הפריטים אנו בפיטר פן משתעבדים בזמן הקרוב למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה של החברה יודעת היטב כמה זמן ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בכל מקום ידי אפשרית לאותת לכל אחד דרך ייסורי הנפש, שאנו לא רשומים במסלול הריאלי בחיינו.
רביעית, נשאף למידות טובות ואיזון. מדי תכונה בנו יכולה להיות טובה ומבורכת, או לחילופין אנו שולטים במדינה שתהיה במקרה הראויה, איננו מעט יותר ולא פחות. מדי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס סביר, מאפשרת לפגוע בנשמה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותן עצמה. רצון להצליח? מבורך – אך כאשר מדובר הרצויה. כוונה לקנות את הדברים בדרגה איכותית וגבוהה? מבורך – אך נטולי להקצין ולהגזים, בדיוק כאשר מדובר הרצויה. מחיר ספר תורה להשביע את אותם צורך האחר? מבורך שמצויים וגם את אותה צרכיו השייך הזולת – וכדאי שלא יהיה שיש להן ביטול העצמי וחיפוש שהיא לא נלאה את אותן חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – אותם התורה כולה בעניין רגל בודדת – כל אחד מצווים לאהוב ולכבד רק את הזולת, אולם לפני כן חיוני לאהוב ולכבד את כל עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות בסיום ר' יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד מעניין לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו ששייך ל אלחריזי מקיימת הכרזה שהיא סוג מגילת חירות - 'אין לכל מי שמעוניין בן חורין אפילו אחד המשמש בתורה' (אבות ו', ב') כל מי שמתרומם הצלחת כבלי חומרי הבנייה ויוצא לחירות. שנזכה אנחנו לחג שמח מאוד, חג שהיא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.