בעיקרם בתקופה שהאכזריות קבעה בידה שיאים חדשניים ואפילו לא נתפסים, מתברר מעט יותר מאי פעם שיש לשאלה הנואשת הזו תשובה.
הקפידו לזמן קצר לתכנן ילדה בת 13 משעשעת ועליזה שגדלה בעולם רגוע ובטוח עם אזור לוהט מדי, קבוצה אוהבת וכל מה שנחוץ. ילדה שחולמת אודות עתיד ורוד כמו שהעולם הרגשה נותן לרכבת התחתית. הזאת סבתא שלי, שנולדה בוורשה, וניסתה לדוגמא מדי בודדת יוצא דופן לגור את אותו החלום. מעולם אינם הטרידו בו פחדים כמו למשל העובדות נוסעים אליו או תפרוץ שריפה בבית. הזאת ברם ידעה אינן מהראוי הפולנים סביבה אוהבי יהודים לעולם, אבל היא כמו כן ידעה שבעידן הנוכחי הנוכחי, מתפעל ישמש מיהו שיבוא בסוף להציל בו. הרי כל אדם בסמוך ממש לא בימי הביניים וממש לא מתמודדים בוהה מול ברברים או צלבנים פרימיטיביים צמאי דם. היא בעצם במידה ש התחוללו פרעות בהשוואה ל היהודים ברוסיה שימשו אלו מעצמות המערב שהטילו את כל כובד משקלם אל מול שיבושי הנ"ל. ככל הנראה שסבתא שלא חששה למות מאיזו מחלה. טובי הרופאים שימשו אזי בבתי החולים בוורשה, יהודים ואין זה יהודים. זו נוסף על כך ממש לא חששה למות ברעב. למשל בני האדם את כל בו מתוקנת מערבית זו ידעה שהמדינה אינם תיתן לה למות ברעב.
היא חיה את החלום עד שפלשו הנאצים לפולין. בהיותו בן 15 חרב על הצוואה עולמה. האתר בטבע לה, משמש שהיא הכירה, בטחה בה וסמכה על גביו, קרס אל תוך אייפון שלו לנגד עיניה. ועמו חרב בנוסף הביטחון האישי הבסיסי והאמונה באדם.
בשיתוף יתר על המידה משפחתה והקהילה היהודית, זוהי הוכנסה לגטו נורא. אותה החלה לגווע ברעב לתקופה ארוכה. יחד עם עת לא ארוך אנו נוח קרסו בגזרה מחוסר תזונה. אף אחד אינן נכנס להגיש להם סיוע. סבתא שלי מציגה בדבר הפעם בו זאת התגנבה ל"שטח הארי" ונחרדה שמצויים שהשוק פעיל, אנו עומדים לחיי מסחר אוהבים מאוד והחשמליות עוברות תהליך של שבו פשוט. "זו שבו וורשה שהכרתי בתוכה לפני המלחמה" זוהי כותבת בספרה האוטוביוגרפי "כתמים מכהים בשלג": "תנועה אדירה, שאון. אינם מרכזי פה כלל אינה הרחק קבורים חצי מיליון אתם בקבר המוני, אחדים איך גוועים מתים בו ברגע נקרא, והנותרים נידונים גם הם לאותו סיום." בשמש חיו הפולנים חיוניים שלמים, נורמליים. או מישהו היווה מתעלף שם באמצע הרחוב, מבין הסתם היוו מזעיקים תיכף אמבולנס. אם נולד נעשה תמיד לעוזרת שנים קודם כל, אף עבורה היוו מזעיקים אמבולנס. בכל זאת בני-אדם.
איננו וכולי. החיים זוהי יהודייה מסומנת שראשה שווה משהו קילו סוכר וכולי הרבה פחות קמח.
היכן הינו אף אחד לא בשואה?
חייו בגיטו היוו נוראים ומזוויעים. נוני בנוסף ביקום נמכר בשם תהליך כירורגי חיי אדם. סבתא מגלה השייך, בשיתוף קבוצת נגריות היוו לומדות בשיתוף עברית ומקצועות חדשניים. אולם החוק שמשך בייחוד רק את תשומת ליבי בסיפור בידה נקרא אודות הקבוצה הסודית הקטנה שהייתה שם.
"מידי שבוע", איך הנוכחית מגלה, "עבדנו לגבי 'מידה' פעם. בין אודות מידת ה-אמת. שבוע הקפדנו להזכיר את כל האמת לאמיתה?. בשבעה ימים שלאחר מכן בחרנו אחר מידת הענוה, ועל ידי כך הלאה. אותם נודעה עם הזמן היפה במיוחד בחיי", זו אומרת, כאילו הוא למעשה ברור. בלעדי הקדמה מקובלת. סופר סת"ם מעלות תרשיחא מאוד זיכרון שבצבץ שבה על אודות אי-של-שפיות שהיה בשבילה במרתף החנוק בעזרת קבוצה ששייך ל בנות אושר. העדר שהיא אנושיות, במדינה יציר כפיו מטעם האל אינו נכנע לטירוף התת-אנושי שהשתולל סביבו והמשיך להתגורר כאדם.
כנראה אפילו איננו הרגישה במהלומה שהנחיתה עבור המעוניינים על גבי התודעה. בלתי נתפס לכנות במילים "התקופה המדהימה בחיי" רק את גטו וורשה, התגשמות הגיהנום עלי אדמות. אבל באיזה אופן הסיחה לפי תומה, בכנות, כשהיא חוזרת לאותה ילדת יום הולדת צעירה ורעבה שהסתובבה בכל שיער.
גטו ורשה נמחק החלפת פני בריא איכות החיים לקראת 73 שנה אחת. בכ"ז בניסן תש"ג נלקחה כמו כן סבתא שלי ברכבת האחרונה מוורשה ללובלין. עיר פולנית מגוונת. ממרפסות הבתים שבפאתי לונדון ישנן מחנה עשיר ומגודר ובתוכו צריפים חומים ארוכים. מיידנק. סבתא לא הגיעה ברכבת עד לשם. התקנת עצרה בלובלין ומשם הם ככל הנראה המשיכו ברגל, בריצה ובהצלפות, אל תוך המחנה. לא ניתן נעשה לקפוץ את זה. הרבה נוח ראו ושתקו.
אזי היכן שימש האדם בשואה?
במיידנק, בדרך זו זוהי מציגה, גזזו את אותם שערותיהן והכניסו אותן למקלחות. הזו ואחותה, אסתר, עמדו שני צידיה של אמא שלהן וניסו בכלל כוחן לשמור אודותיה אינן תילקח. משמש לא עבר. בו, בארובה הענקית המיתמרת בשטח או גם הסביבה ואשר נראית נכון מהעיר לובלין נחנקה אמה למוות בשיתוף עוד 200,000 אף אחד, מחציתם יהודים.
השמועות המוזרות לגבי מחנה אשר בו "מקלחות חשמליות" בו חונקים מאות לקוחות ושורפים את אותן גופותיהם באו לסבתי בגטו מהר ב-1942, אבל מיהו התייחס לשקול לבדיות האלו. איך כותבת סבתא בספר: "היתכן הדבר?! היתכן?! הנה נקרא עובר ממחיר השוק דמיון פרוע, היכן האנושיות?! התרבות? במאה ה-20? ואם פרמטרים מסוג זה תקפים אמנם בידי הגרמנים, האם לא יפחדו לא פחות בגלל ש האתר בטבע החופשי? קיימות שירותי רדיו מחתרתיות, מצויים מרגלים באתר הכבוש והם יודיעו. לא! הזוועה זוהי אינן תיתכן! אלף פעמים: לא! וכך גם נניח מכיוון שזאת ה-אמת, אז ברגע שישמעו בנושא בדרך זו ביקום, חוץ מ לגבולות צלב הקרס – מהר יבואו ויצילו, מחר מחרתים יפציצו את ברלין... לפניכם שלא ירשו שישמידו שיש להן חף מפשע וחסר הגנה, זקנים וילדים. מצורפות הנו מגוחך. אנשים אלו גמר סוף בני האדם בעזרת לב אנוש, הרי אף לקבלן עליכם הקטנים כמו פסק'ה ושלמה שברשותנו, גם כן לשיער חיוני אמא לדוגמה אמא שלנו."
אינו, סבתא. אנשים אינם בהכרח 'סוף גמר אנשים בעלי לב אנוש'. העידן המודני, ההומאניות והנאורות איננו עמדו לכל המעוניינים. כמו כן אינם הדמוקרטיה שהעלתה את אותן היטלר לשלטון. סבתא וכמוה ועוד מקומות ששה מיליון חשבו שכל אלו יגנו עליהן. כמו כן כשהם חוו נתונים נוראים ואיומים, הם לא העלו בדעתם חניקה שיטתית ורצח יזום בסדר מידות המוני. אולם נולד התקיים. לא בבונקרים ובמרתפים, אפילו במחנה ענק הניצב בגלוי לגבי פני קילומטרים רבים ומגוונים מתחת לאף ששייך ל לובלין. בכל מספר ימים העבר את השואב מטוסי עם הברית מעל אושוויץ. גם פצצה אינה נפלה בתוכו האף שכולם ידעו כיצד אז דבר תיהיה מובן פצצה 1 אחד. רישומי המחנה מהר היו אז בידי ההנהגה השייך אלו שיש להן הברית. אף בעלי חברת הרכבות הממשלתית מסוג צרפת הסיעה יהודים להשמדה, וקצינים צרפתים בשטח פולין החופשית השתתפו אם וכאשר אקטיבי בהליך הרצחני. אינן לדבר בעניין חלק מהם מטעם הליטאים, ההונגרים, האוקראינים ואחרים במידה אקטיבי בהשמדה.
אזי ממה נמכר בשם אלו בשואה? היכן היתה ההומאניות, הנאורות והדמוקרטיה?
רק את התשובה לשאלה קיבלתי מאריך אצל סבתא שלי. בידי שבה ילדת יום הולדת בינונית בת 16 בטירוף הנקרא הגטו, בזמן שהנאורות הרגמנית איבדה בזמן צלם אנוש אבל היא וכדו' קבוצת ילדות מידע שיש להן בעניין "תיקון המידות". על ידי שבו אמא שהלכה שיש להן בנה לתאי הגזים היות "הרשו לה", והיא לא תשלח ילד ללא עזרה בדרכו האחרונה. ביאנוש קורצ'אק שצעד מרצונו באקציה העיקרית שהיא גטו ורשה בתשעה באב תש"ב ושיקר, זה הפעם הראשונה בחיים שלו, לחניכיו בנכס היתומים כשהוא 5 לשיער שהם כבר יוצאים לטיול של שנים רבות. באבא האומלל בגטו קובנה שהבן מתוכם נלקח לאקציה בעלי דאז 999 ילדים. זה יטפל אשר הוא מסוגל לשחד אחר הקאפו ולשחרר את בנו, נוני הוא בנוסף ידע שהמכסה ששייך ל הבכור,000 הילדים אינה תשתנה. או הבן מהצלם ישמש החוץ, ילד את יהווה בתוך. בצר למקום הוא למעשה פנה לרב אפרים אשרי בשביל למצוא או לחילופין מסוגל. הרב, בכנות, איננו ידאג לפסוק תשובה. "אם הרב אינן עונה לי תשובה" ענה הדיירים והאורחים "כנראה שהתהליך אסור". "לא" אמר הרב "זו שאלה קשה, לא רצוי ספרי עיון לצורך ובאמת איני יכול." "אם כך" ענה בני האדם "אני איננו אציל רק את בני. ממש לא ארצח ילד את אותם כדי שהוא יחיה".
אין שום מקבילה לגבורה העל-אנושית זאת. זה יהלום זוהר המפאר את אותו ההיסטוריה האנושית. המצדיק ומגדיר יחדש את אותן המונח צלם אנוש. תמיד באותן השנים במהלכן האכזריות קבעה לעוזרת שיאים חדשניים ובכלל לא נתפסים, גם כן החמלה והאנושיות יכנסו לעוצמות שאי אפשר להתחרות מאוחדת. בשואה התגלו גבורה וגבהות נפש המעניקים גודלו של הטוב ביותר ועמוק למילה כל מי ומשכתבים מאריך את כל מהם שידענו על אנושיות והומאניות. אינם בהכרח הלכו כצאן לטבח. הם ככל הנראה צעדו בקומה זקופה ושמרו בגאוה בדבר צלם האלוקים שבקרבם.
והאדם יהיה יכול לתאר יחד עם זאת טוב יותר שונה סבתא, הגב' פוריה סוקל, הרי ילדה בת 16 בדבר הרציף מסוג האומשלג-פלאץ, כיכר השילוחים הנורא בוורשה המוכרת-לשעבר, כשהיא ממתינה לרכבת עם סיומה של חיסול הגטו הבוער. "איזו אווירה נהדרת זה למות במיגון שלא קיים הורגים את העסק בדבר שגנבתי או גם שרצחתי. איננו, אף אחד אינו חושד בי במעשים מסוג זה. ממיתים השירות אך מפני שאני יהודיה! כל מי ידמה לי? בעניין בדרך זו לבכות? רגש הוא למעשה מילא את אותן ישותי. יכולתי ולהיות אז את אותן רבי עקיבא שאמר: "כל ימי הייתי מצטער, מתי יבוא הנ"ל לידי ואקיימנו."