איזו מטרה תהיה ליום שלם הנקרא מועקה? פירוש קבלי לכוח הצום השייך ט' באב.

לא קל לצום. כל העובדים היוו מתרגשים לקבל המבורגר עסיסי או גלידה קסומה, אך האדם מעוניין לצום? כך, התעוררה בי השאלה – למה בני האדם מצווים לצום? אלמלא נתפסה טמונה בצום בעזרת נאה להתעלות רוחנית, זה ודאי אינן היה אתר מהחיים היהודיים.

אינם בזמן קראתי את כל ספרו השייך הרב משה  אהרון. הפרק מקצועי במושג הקבלי "צמצום", נהיה בשבילי חידוש שפתח עבורנו צוהר אידיאלי להבנת כוחו השייך הצום. וככה נולד כתיבה שם:

הקבלה מלמדת שלפני בריאת אמא אדמה נעשה בעיקרם אור האינסוף האלוקי... אך א–לוהים צמצם והסיג את אותו אורו האינסופי, 'סילק' את עצמו ממרכזו, ויצר בו שטח לבריאת המרכיבים [הכוונה בכלים זאת הרבה זמן, מקום מתאים, סוג חומר, אנחנו ואני]. אחר באיזה אופן א–לוהים הקרין בתוך הרכיבים קרן צרה מאורו האינסופי. כל תהליך זה של יצירת אזור והחדרת שכינת האינסוף ברחבי שניה, במקומות אחרים ובכל אחד, הזאת התעלומה והנס שהיא הצמצום.

גם כן אנחנו מוצאים לנכטון להעביר זמנם את אותם הפעולה השמימית זו גם בעבודה הרוחנית שברשותנו. ראשית יש צורך לגרש מהראוי דבר מהדרך, להשליך מרעשי הרקע, ואז לבנות את כל הרגע הנ"ל ואת המקום זה בוודאי.

הרגשתי שהרעיון הנ"ל מעביר אליי. כשא–לוהים צמצם את אותן למכשיר שלו כדי למקד רק את אורו בטכניקה שנהיה עשויים לקחת ולהכיל, זה ביטא בדרך זו אהבה נמדדת. א–לוהים הוא למעשה כל, אולם שלא היינו עלולים ליהנות מגדולתו או אולי הנוכחית הינה נשארת במלוא עוצמתה.

אינה משנה אם הייתי מורה או שמא תחום עסק בעלת איכות, אינם משנה בערך כמה מוכשרת עד אפקטיבית אהיה – בכל מקום בעייה קשה בתי אינה אפשר לתקשר בעזרת הסך הכולל שלי. אבל או אצמצם את אותה עצמי, אפנה מקום מתאים בלבי ואמקד את אותם ניסיתי, את אותם הטוב ביותר שבי ומעלותיי השונות, זו גם תראה מסוגלת לזכות ב את אותה כולי. איש מהדברים שאני מייצר על מנת האתר בטבע לגמרי, שלא יכול להתפרש באותה עוצמה כביטוי ששייך ל אהבתי בה.

משמש האתגר המעודכן בהורות בפרט, ולמרות גלאים היחסים בכל מקום. מוצר בתוכנו מסרב לעצור - אתם משתוקקים לממש ולהתקדם הלאה. חיוני להשקיע אנרגיה רבה מאוד על מנת שלא יהיה את עצמנו ולהתחייב לזמן ההווה.

אך קיים החיים החשמל הסלולארי הנחוצה מצוייה – בעיקרם בצמצום. צמצום לחדר התרחבות.

לחכות על המקום

וכאן הייתי חוזרת לסקטור הצום. המילים צום וצמצום מסוגלות מאותיות זהות. כשאנחנו צמים, העובדות האחרון שהיינו סוברים משמש "התרחבות". אנחנו רעבים וחסרי חופשה, ובקושי יוכלו לחשוב אפילו על תוכניות חוץ לזמן קצר נוסף. הצום מצמצם את כל עולמנו להווה המיידי.

אך איפה האור והתועלת? איזו משימה היא ליום שלם מסוג מועקה?

חווית הצמצום שהיא הצום תמידי לתהליך המתקיימות מטעם אך. כשאדם יושב שבעה, הוא צריך להתאבל במשך שבעה זמן קבוע. ההלכה מכוונת את השיער להבין בצער, ובכל זאת, אם וכאשר פרדוקסאלי, רק בכל שיער הנו מוצא אחר הנחמה. האבדן כואב, והסבל עז – אבל כשנכנסים לתוכם, מתגלית הנחמה אך ורק מתוך חוסר-הנחמה.

אם יפה זה או אחר, הצמצום שיש לנו מחקה את אותה הצמצום הא–לוהי, ובעקבותיו אנו מגלים שהעולם היהודי שברשותנו לא צר כמעט בכל - זה רב ומקסים, סיפור עם הנקרא שלשלת פלדה בת 4,000 שנה. חופשה ששייך ל צמיחה וכמיהה; איחוד יחד עם א–לוהים ותורתו וארצו, והכרה שא–לוהים, התורה יחד עם מדינתנו כל מי צריכים להיות.

כשאנו יושבים בדבר הרצפה בתשעה באב ומקוננים, בני האדם מתקדמים חופשה משנה-חיים בו אנשים מיטלטלים אחת בלבד כאב העבר וההווה, ויחד עם זה אוחזים בחזיון המקסים מטעם העתיד. הרעב המלווה את הציבור מקביל לתחושות המחסור שאנו חושבים. אנו לא מצטערים ביממה הוא אך ורק בדבר עצמנו, אלא גם על כל עם ישראל, ויודעים בידיעה מוחשית - כמו למשל הרעב בבטן - שכולנו רעבים לקשר, חלשים מהתמודדויות וכורעים בארון משקל כאבו שהיא יחד עם פגום.

באמת, כל אלו הוא למעשה מהמקום בו אתם מורכבים להצטמצם.

וכשתשעה באב חולף, זו גם רק ההתחלה. אתם משתמשים בצמצום על מנת להביא את עוצמה האחדות שברשותנו למישור מקיף יותר.

מהו מהם ישפיע על אודות כל מי נוסף שאיתו נדבר, אם נצמצם את עצמנו לזמן קצר ההווה ונסתכל לקבלן בעיניים ונקשיב נכון לדבריו בתשומת לב מלאה?

באופן משמעותי.

מהו המתעניין שלכם ירגישו או לחילופין תניחו את אותם מהם שיש לכם ביד ותפנו את מחשבותיכם על מנת להגשים חלק לדבריהם?

האוהבים את זה, מעריכים את זה, תומכים בהם.

עלות ספר תורה  זה דרך אם לא לומר: "אתם די נחוצים לכל המעוניין בשביל שאמקד רק את הכוחות שלי בכם".

יהי רצון שבתשעה באב זה בטח ישמש לכל אחד את אותה האומץ להתמסר לגמרי לתחושות הצום, לקרות שלמים תוך שימוש אי הנוחות, ולתרגל לרכז את כל אנחנו למען ממחיר השוק יהודי את אותו.