כ"ב - כ"ט אדר ב'
בשנת ת"ר כ"ח באדר זה אמיל זולא.
משמש הולך וגדל בצרפת למשפחת מהגרים איטלקית, אביו מצא את מותו בצעירותו והינו ואמו חיו בעניות ממש גדולה.
בסיום שסיים תיכון ונכשל במבחני הקבלה לאוניברסיטה, קרה פעם לחנויות עבודת השיפוצים והחל להתחיל לעבוד בהוצאת ספרים וכתב ספרי עיון רבים ומגוונים , המפורסם שבהם- "אני מאשים"
בשנת תרנ"ח (1898) כשיצא ללחום את מלחמתו המתקיימות מטעם הקצין היהודי אלפרד דרייפוס.
סופר סתם חיפה היווה קצין בהיצע הצרפתי שהואשם בבגידה ובריגול. גם איננו שימשו מאוד ראיות שקשרו בינו לריגול, הוא הורשע ונידון למאסר תבל והורדת הדרגות באירוע פומבי. הקהל הגיב באנטישמיות רבה..
כשאט אט החלו לצאת בשל ידע רבות שהצביעו על אודות חפותו מטעם דרייפוס, אמיל זולא יצא להגנתו בשורת התכנים שהוכיחו את אותו חפותו.
בשנת י"ט טבת תרנ"ח (13 בינואר 1898) פרסם בעיתון מכתב גלוי לנשיא צרפת הקרוי "אני מאשים", בודדת הדברים הנותרים ערך "אני מאשים את אותו החוק הצבאי ה-1 בהפרת המשפט דרך הרשעת הנאשם בעניין מעמד מסמך שנותר חסוי, ואני מאשים את אותן בית הדין השני במתן כיסוי אפילו מהצד הוא, ובדרך זו פרוצס פשע בעזרת זיכויו ביודעין השייך אף אחד לא אשם".
כ- 200,000 קוראים קראו את אותה המכתב והטכנאי עורר סערה אדירה בצרפת, אמיל זולא הואשם בהוצאת דיבה על הרפובליקה והצבא, ונשפט לשנת מאסר ולקנס כספי. נולד ברח לאנגליה ואחר לא ממש משנה הותר לדירה לחזור.
הפולמוס שעורר גרם לסיכום לקיום משפט חוזר בתוכה קרה פעם הצדק בשל ודרייפוס זוכה מכול חשד.
אמיל זולא נהפך סימבול לאדם שללא מורא וללא חשש, נלחם כדי ה-אמת נוסף על כך בהשוואה ל הדעה הנפוצה ונגד הממסד
השנה תש"ח (1948).
מלחמת העצמאות בשיאה, היהודים מוקפים כמעט מכל הכיוונים ומנסים בחירוף נפש להגן אודות עצמם.
ב- כ"ט אדר ב' התרחשו מספר יקרה באזור ירושלים.
במערב ירושלים (באזור במדינה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים ממוקמת שכונת הר נוף) החלפת גבעה החולשת בדבר כביש ירושלים- העיר שכן הכפר הערבי דיר יאסין.
למרות הסכם אחת בלבד האנשים שמאכלסים את הכפר ותושבי שכונת גבעת שאול הסמוכה (בו התחייבו הצדדים ליחסי שכנות משובחת, ובנוסף מומחי הכפר הסכימו להודיע במקרה של איום, בתמורה למעבר בטוח יותר ידי השכונה) שיש מספר אירועי ירי לכיוון השכונה, ויש סמוכין למטרה זו שאנשים מהכפר השתתפו בפעולות אל מול יהודים (במהלך הקרבות בנושא הקסטל- ראה מעתה והלאה, ובעוד מקרים).
בין האירגונים היהודיים גמלה דרישה, וכך התקבצו בירושלים הלוחמים (מהאצ"ל והלח"י) ויצאו לתקיפה בכפר. כרגיל בצה"ל, אשר מונע קורבנות ללא מפשע קבעו להכריז ברמקולים לתושבי הכפר שיעזבו מבעוד שמחה כלשהי, ולהשאיר בידי מילוט לכיוון עין כרם.
המתקפה החלה ב-4 לעלות בוקר. סופר סתם רחובות התקרבו בשקט לכפר, אולם צריכים להיות התגלו תוך כדי שומרי הכפר צעיר מהתכנון ובזאת ההודעה שלי ברמקולים הושמעה דווקא לאחר שהחל הקרב ולא ברור או לחילופין מגוון זוהי נשמעה.
אפילו התכנון להשיג בזמן קצר את הכפר, המבצע נגרר לקרב ממושך בו נהרגו שונים מתושבי הכפר ביניהם בחורות וילדים. בקרב הלוחמים בני העם היהודי שימשו 5 הרוגים ו- 30 פצועים.
הקרב בדיר יאסין עורר מהומה רבה ברחבי אירופה והביא לגינויים רבים. הערבים הרוויחו תעמולה עצומה מהענין וטענו שבכפר נעשה טבח והתעללות. בגדול רופאים מטעם הסוכנות שביקרו בכפר אינו מצוי עדיות לדברים כמו אלה.
הקסטל נודעה גבעה שבה הינו כפר ערבי לצד מבשרת ציון, שחולשת אודות השיטה לירושלים.
מקום אותם היתה בעלת משקל ואסטרטגית, האדם ששלט בקסטל, שלט בשיטת לירושלים.
הערבים ניצלו עובדה זאת וביצעו ירי לעבר שיירות כלי רכב שבאו לישראל לירושלים. בשלב כלשהו קבעו גם האירגונים היהודים להגדיר במבצע נחשון לתפיסת שטחים נרחבים לאורך השביל לירושלים.
ב-כ"ג אדר ב' (3 באפריל 1948) כבר החל המבצע לכיבוש הקסטל, עוצמה פלמ"ח פרץ לכפר בסיומה של הפגזה של פצצות מרגמה ובכלל לא נתקל בהתנגדות מקובלת. באותו עת הגיע לו סגנו מסוג עמל בתוך קאדר בתוך חוסייני (מנהיג הכוחות הערביים באתר ירושלים בזמן מלחמת העצמאות) בליווי הנקרא כ-100 לוחמים, לשם נוספו כפריים רבים מכפרי החיים, המגינים במשלט נחשון (אחד משלושה משלטים שנבנו באיזור) נאלצו לסגת ולנטוש את אותו המוצב.
בתוך חוסייני ששהה בצמוד בדמשק עבור גיוס נשק כבד שמע שהיהודים כבשו את כל הקסטל מיהר לחזור לכאן לארוז את אותה המתקפה הנגדית. ובדרך זו יומים את כל איך הקרב על אודות הקסטל חודש והערבים הצליחו להגיע אליו את אותן מרבית הרצפה.
ב-כ"ח אדר ב' להיות בוקר הרים עסק לתוך קאדר בתוך חוסייני בלווית סגנו ושלישו לקסטל.
אלו הלוחמים בני העם היהודי שהבחין בהם חשב שהם תגבורת שנשלחה לסייע לשיער וקרא לעברם, ולאחר שהבין שאנו ערבים ירה לעברם. לתוך חוסייני נפגע ועוזריו ברחו ותוך משך קצר מת מפצעיו.
אט אט החלה ההבנה להתפשט בודדת הערבים, זה גייסו עוצמת מרווח והחלו במתקפה ענקית, הקרב נקרא מסובך והיו הרוגים אנשים רבים אחד מ בני העם היהודי. אחרי כיבוש הכפר הערבים מצוי את אותם גופתו שהיא אל חוסייני והחלו להתפזר יחד עם עת זריז.
למחרת כ"ט אדר ב' יצא עוצמת פלמ"ח להשיג שוב אחר הכפר. לאחר הרעשה בתותחים קיבלו הלוחמים דיווח שהערבים נראו בורחים הכוח פרץ לכפר ומצא את הדירה ריק מלוחמים צריכים להיות ביססו רק את השליטה שבו ובדרך זו הושג אזור מומלץ במערכה אודות הגנת ירושלים.