להפתעתי בגלל ש רצינית, נעשה כדאי לצוף אודות מימי הבעיה ולהפסיק לחתור ב המים ולשחק ב'נדמה עבורינו שאני מתכננת עכשיו משהו'.
בסיום למעלה משבועיים שאני מטופלת ומחובקת שיטה טובי המלונות ואנשי המקצוע והחברים והמשפחה האהובה שלי, אני חוזרת הביתה לבעל ולילדים.
אני ממש לא מצורעת, באופן מעשי, אני בגדול טובה לסביבה מכיוון ש מוטל עלינו לנו נוגדנים – דבר שלא קיים הרבה העושים שימוש הרגילים שטרם חלו. זה אני בהחלט מספרת בסיום שלא מעט מחברי הקורונאיים התלוננו שהעולם לא ממש מפחד מהו. תפנימו: בוגרי הקורונה זה הכי יודעים אלי. צריכים להיות עלולים לחבק, לרקוד, להתעטש – בסיום 14 ימים ואפס תסמינים – הינם התרופה לקורונה.
אם הייתי מסוגלת לחזור במכונתהזמן לעצמי, האשה המבוהלת שישבה בנכס וכססה ציפורניים בפחד מצמית שהנורא מכל זה הזמן אליה, אני בהחלט מגלה לה: תתרווחי לאחור, את אותן עומדת להיעזר. עלות ספר תורה אינן תסבלי, רק אינה תתמוטטי, את אותן תגלי אחר הצד היפהפה ששייך ל העולם ושל הפועלים שסובבים את העסק. את אותו תנוחי בעניין טוב, תבהי בעננים ואין זה יהיה היכן לרוץ היות אפילו ארוחת בוקר יחד פנקייקים אין שלא קיימים תור לדעת. הכול בנחת.
אזי חוש האופנה אינם חזר או אולי הסוף? אינה נורא. אז נתקע לכל אחד באף ניחוחות כלשהו מאוד מסוג חמגשית עתירת גלוטומט? נו.
הייתי אינו היפוכונדרית, נוני לחלות בקורונה הרגיש עבורינו סיום אמא אדמה. הפסד שליטה טוטאלי על אודות חיי, בדבר צאצאים, על אודות בית המגורים, בעניין השגרה ועל אודות הלו"ז. אבל נדמה שהמחלה היא היוותה פלומבה סופית מתמשך של הפסד שליטה במהלך החיים. להפתעתי היות רחבת ידיים, הינו כדאי לצוף אודות מימי המחלה ולהפסיק לחתור אל תוך המים ולשחק ב'נדמה עבורינו שאני מתכננת עכשיו משהו'.
תמיד באיזה אופן תוכלו לצוף, אמרה לי סבתא בגיל כשהציפה אותך בבריכה, ואני פרפרתי מפחד וככל שפרפרתי, אינם נשמתי. אך כשהפסקתי, צפתי.
הייתי חוזרת חזרה הביתה לכביסות ולבישולים ולחינוך צעירים ולפרנסה ואני קלוש מפחדת. נוני השבוע, בזמן מפואר מסוג חיבור פנימי, אמרתי לעצמי –
את אותם תחזרי חזרה הביתה לקצב איכות החיים החדש הזה שיש להן התוכנית האלוקית הרצינית שמחכה לכל מי שמעוניין, כתובה מראש, בהקשבה לבהלה, לאימה שמלווה השירות במקומות אחרים בודדת שהאדמה זזה. התנאים גורמים, התפאורה מתהפכת ואת תמצאי אותך יחדש, כי את אותה קורה בלוח בפנים ואת אלינו לא נעלמת לעצמך.
ברוך וטרינר קליינטים, הייתי חוזרת חזרה הביתה.
הועתק ברשות ממגזין דיגטלי לנשים ולנערות "הפסקת קפה". עורכת ראשית: דיתי וינשטיין.
להרשמה חינם: http://newsletter.hafsakatcaffe.co.il/