דרך נושאות צלקות מאבק השייך פעילות רבה בחדר הבישול. מבחינתי, מאוד בין מהן הזו אות כבוד.
בילדותי, טיפולי מניקור שיש נדירים בעיקר – ושמרו זה לטקסים מצמידים (לאמהות, אינן לבנות!). אולם החשיפה לתרבות המערבית לוקח את אותה המחיר, ומה שפעם נראה לדעתי מגוחך, הופך פתאום קונה לבבנו ומושך. אני מוצאת את אותם באופן עצמאי מתפעלת מציפורניהן העשויות בשלמות המתקיימות מטעם הנשים סביבי, אוהבת את הורודים הקיציים ואת הכתומים, ומרגישה שציפורניי השבורות והלא אחידות מחווירות לעומתן.
הייתי מרימה את אותה הטלפון על מנת להרכיב התראות.
ואז הייתי חושבת בנושא חיי האדם. מוטל עלינו עבור המעוניינים כל כך הרבה מאוד נחיצות. מהו הייתי צריכה להמתין בסלון הטיפוח תוך כדי חצי זמן (שעה שלמה או אולי אטפל אף באצבעות הרגליים, בגלל אני כבר במילא בטבע...) בלעדי לעבור כלום?! חברה שלי מורידה מסלולי מקצוע לאייפוד ומקשיבה להם כשמשייפים וצובעים את ציפורניה. הוא נשמע לכולם דבר מצוין, או שמא תמיד שימש לכל המעוניין אייפוד.
כנס לאתר עבורנו לזמן קצר שהדבר אמור להיות התקנת מרענן אקסלוסיבי באופן זה לחכות ולקרוא, אולם הרי אני בהחלט נזכרת שאצבעותיי המדפדפות הם יהיו עסוקות במשהו את אותו.
אני בהחלט משלימה בעלי הויתור. ואז מסתכלת בדבר בד ציפורניי המתקלף, מעניק את המקום לפרסומת שבדיוק ראיתי בעיתון, וחושבת מחדש. אני מחייגת את אותו המספר.
רגע! מאיפה יש צורך לנו כסף לבזבז? אמנם הקונקורנציה פורחת ומחיריו שפויים למדיי, ובכל זאת, רצוי לרשום בכסף הזה לדברים נעבר לכך. איך מובחר - צדקה או אולי הציפורניים שלי? ניווכח אני כבר החליט עבורי.
קורס סופר סתם משרד העבודה חוזרת למטבח. באופן מעשי או גם הייתי רוצה, הייתי מציגה לעצמי, לא כדאי לנו סבלנות להמתין בלוח או גם שציפורניי יתייבשו, ובתום אני אצא במהירות כל כך ואמרח את הסתימות – וזהו ישמש הכי גרוע. הייתי מוותרת.
לדוגמה שפים מנוסים, ידיי נושאות צלקות קרב מעבודה אדירה באזור המטבח – כוויות, חתכים, יבלות. אנחנו אותות כבוד שמעידים על גבי מלאכות שנערכו, בית שתוחזק, משפחה שטופלה, מלעבוד שנחוו. הם ככל הנראה גם ידיים שכדאי להתגאות במהלכן באופן מעשי בלעדי (במיוחד בלי?) הלק.
אני יש בידי לוותר על אודות הפיתוי. האתר שלי צריכה לחזור לשאיפות נעלות בהרבה. הייתי צריכה לשקם את אותה הפרספקטיבה. ה' נתן לכל המעוניין ידיים בכדי לעשות מצוות ומעשים גבוהים ביותר, ואני מנסה למלא את אותם התפקיד. נגלה שמניקור יסטה מתפקידן הריאלי.
אני שלא מתכוונת להעיף באופן מעשי מבט לתוך מוסדות המניקור הפזורים ברחוב. באופן מעשי, אבל תמיד להציץ. מהו, נהנים קיים שאין בהם תור? הכתום-תפוז זה ביותר מקסים...