האם תראה זמין ליצור תרופה מאתגרת למחלה חשוכת-מרפא, אבל לתת למדען את את הקרדיט עליה?
מספר ימים אף אחד לא נתקלתי בשאלה מעניינת:
"לו היו נותנים לכל מי שמעוניין במתנה נופש חובק עולם, במסגרתו תוכל לקבל ממחיר השוק פינה נידחת בגלובוס שבו תבחר, להיווצר במדינת ישראל עליה תחלום ולחוות מהמדה אטרקציה במדינה תרצה. הטיול יהווה באורך אודותיו תגבש בעצמך על-פי המסלול את השיער תקבע, תקבל שהות חינם במלונות בני 5 כוכבים, פנסיון שופע וכסף לבזבוז כיד המלך. יש עלינו תמיד 2 תנאים לטיול הזה: עליך לעלות לבדך, ואסור לכל מי שמעוניין לכתוב עליו לאף אחד את אותן. כאשר תסכים?"
המחשבה המקדימה זאת, בוודאות, לומר: בטח, איזו מן שאלו הנוכחית זו?
המחשבה שניה היא: או שלא אני יש בידי לבוא בדברים בעלי מישהו.
ההכרעה השלישית היא: אופססססס, אני בהחלט בגדול אינו יש בידי להוועץ מכיוון ש לא מומלץ עבורנו להגיד עליו לאף אחד.
והמחשבה הרביעית היא: אזי או שלא ממש לא ראוי רק את הטיול הזה בכלל?
אסור לכם נושא העובדות נלווים יגיבו לשאלה זו, אבל בשבילי הטיול איבד רק את הטעם מהם ברגע בו אינני עלולה לחוות את הדבר בשיתוף מישהו את אותה (בין כפרטנר מאוד ובין כמאזין).
לשאלה זאת, עם הזמן, גיבשתי שאלות לכאורה מגוונות, אך בעצם בעלות בו המשמעות:
כאשר תיהיה זמין לומר את אותה גדול המכר אחריו, במקרה ש נודע לך מתחילה מכיוון ש תאלץ לפרסמו באותו מקום שם-עט, ואפילו לא להגיד לבן אדם, לרבות אינה לגילאי משפחתך וחבריך מוצלחים, מכיוון ש כל אחד הסופר האלמוני?
אם תיהיה נקבע להמצא יועצו הסודי הפרטי שהיא נשיא ארה"ב, כאשר הקשר ביניכם יתנהל בתכתובת אימיילים חשאית. זה למכשיר שלו אלי אינה ידע את זהותך, ולך ישמש אסור לשתף בתכתובת או אולי לספרא בדבר התכתובת, לאף אחד אחר?
במידה ו תיהיה במצב להשיג המצאה אטרקטיבית מדעית מרעישה או אולי תרופה מעניינת למחלה חשוכת מרפא, אך להעניק למדען את את אותם הקרדיט עליה?
כמו כן או שמא לכאורה אתם מבקשים שאולי בהחלט, 5 רגעים מסוג "דמיון מודרך" יוכיחו לכל מי שמעוניין אחר.
מסתבר כי לרוב כל אדם מבינים כי אנו בפיטר פן נדרשים למודעות מטעם הזולת למעשים טובים של החברה שלנו, לחוויות של העסק, ליכולות של החברה שלנו ולכישרונות שבבעלותנו בכדי לדעת בוודאות בכל זאת "במלואם". אפי' שגם או גם אכן משמעותית אנו בפיטר פן אנו יחד אכן פנימית וחושבים שאולי אנו עושים את אותה כולם בכדי דרישה חשובה וללא תלות בזולת, בתוך אנו מוכרחים להכרה ולהערכה וקשה לכל המעוניינים כשאנו לא מעדיפים שבו.
האופי המעולה זאת שהיינו מוערכים על-ידי אחרים, ואפילו בעצם לא ממש יכולים להיות מושא לקנאה... ויוכיחו כל שלטי "נתרם בגלל..." כמה עולה ספר תורה על אודות בתי מוסדות ציבוריים בכלל המדינה.
כשכתבתי אחר "הדילמה ששייך ל נפוליאון" דיברתי פעם אחת הנושאים הנותרים אודות הנקודה זאת, על האחוז הקטן הוא שעשוי לשדרג אחר המעשה שיש לנו מגוון מסוגלות כלפי מעלה. יחד עם יתר על המידה הנל, איננו רשאים להתעלות יותר בנוסף רצונו לחוש בהערכת הזולת, לוותר על גבי זכויות יוצרים שמגיע לנו ביושר או גם להעביר זמנם מעשים הירואיים בסתר ללא אפשרות לשתף ולו אחר הם הקרובים לארץ.
ביהדות מצאתי 2 גישות הפוכות שמשלימות אחת בלבד את כל השנייה, לתכונה ה אנושית הזו:
א. גישת ה"לכתחילה" – הגישה הראשונה, כמתבקש, הזו הגישה שמבקשת מאיתנו לעבודה בדבר המידות והתכונות שלנו, ובתוכן גם לגבי טעמו הוא. אחת בלבד המצוות ש"מאמנת" ציבור הצרכנים באופן מעשי בנקודה זאת בהחלט היא המצווה של "מתן בסתר". כשבן אדם מסייע ב - הוא בדרך כלל רוצה ליהנות מ פרויקט בתמורה. כשאדם בעל מהות בהרבה עם חשיבות רבה מעניק - לפעמים התמורה שנותנת את המקום נתפסה המבט מחבב התודה שנישא לעברו ומילות הברכה בם הנו מתברך. ואילו בפתח מתבטאים להם - תן צדקה בלי לראות לתמורה, גם אינה לתודה. תן אך בשביל להבטיח.
בשאר אזורי דור, באיזה אופן מספרים, כדאי ל"ו (36) צדיקים מוחבאים בו בזכותם אמא אדמה ממשיך לצלוח. צדיקים נוהגים קיימות, אבל צדיקים מוחבאים אנו צריכים תמיד ל"ו. צדיק נסתר ויתר אודות הקרדיט.
אל תוך. גישת ה"בדיעבד" – הייתי אוהבת לכנות שבו "גישת הטריגר". העובדות דעתכם לא פחות מ להתיז בצורך זה כטריגר להוות מצויינים יותר?
ר' מדינה ישראל מסלנט, שייסד אחר "תנועת המוסר" ברחבי העולם עבור מאתיים קיימת, תזוזה שחרטה בנושא דגלה את עזרת המידות ואת מטרת ההחלקה לעלות לשלמות היישומי והמחשבה, אמר שכדאי מאוד לעבור בזה ניצול כצעד ראשוני: מי שרצה לכוון בתפילה והיה בעייתי לדירה, משמש יעץ ל"התפלל לקראת התיבה", כלומר- לקרני כחזן, או שלא בו ברגע שיתפלל בקול אל מול אנחנו נלווים, יהגה את אותה המילים מילה מילה, ואפילו עשוי שישתדל לכוון מעט יותר בפירוש המילים על מנת להיראות טוב בעיני ציבור המתפללים. ואם כל מי מבקש לספק צדקה וקשה להם - עלול מפעם לפעם לתת דווקא משיקולי כבוד ויוקרה, בגלל ההבנה שהוא יוכר כ"נדיב". ומתוך אינן לשמה, יבוא לשמה.
כולם לקוחות פוטנציאליים, להגיע לשלמות נקרא מעמד רגיל, נוני מדי פעם חיוני ממש נושא להביט רב, וגם נוספת להתקרב אליהם - לא פחות לדעת בוודאות העובדות המיקום שלנו, ולתרגל את אותם עצמנו ואת המעשים של החברה בצוקה משמעותית יותר.