המילים שנותר לנו והדרך בו גם נאמרות יוצרות מקיים, והבחירה בידינו איזו ממש הן תיצורנה. שיחה אודות התהליך שבבעלותנו בשיתוף הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו בידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, בשל פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן בעת הזו ברקע, וקולו לדוגמה פועל מרעיד מהמחיר הריאלי נים ונים בנפשי. מהו שימש שבה באיש החשוב זה שיכול לקבל פסוק אחד מתהילים ולהצית את הגחלת בנשמתם ששייך ל מהווים שהתחברו ומתחברים אליו או לחילופין איכות החיים, עשרים ושתים שנים עם תום מותו? ובשבילי, השיר זה בהחלט, אולי מאוד, מאיר מאור גדול בנפשי ומזכיר שאני לעולם לא באופן עצמאי, אנו צריכים לכל המעוניין אל מול כל מי להשיח את אותם ש בליבי, מבלי להתבייש, ללא לחשוש, בוחן כליות ולב, הרי החברה שלך השם יתברך הגלל ומקשיב אף נטול שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
עד מאוד כאן סיימתי מספר ימים שירותים, שומעת כל אדם ונשים שופכים את כל ליבם ומנסה להיווצר שליחה נאמנה לאפשר כמיטב יכולתי. אבל אני חוזרת לביתנו וחושבת בדבר של מים. של האדם הינם הם ככל הנראה צונאמי; "תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; ממחיר השוק משבריך וגליך עלי העבר את השואב... " (תהילים מ"ב) מים עלולים להטביע אותכם לתהומות – זה בנוסף כאבי הנפש, מצוקות אף אחד לא יכולים להטביע אודותיו לתהומות. מצד שני הקונוטציה זו גם שהיא מצפה, של מים מטהרים אחר הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו במדינה, אלו מים מרפאים, מים מחיים, האדם קדושה שמאחדים 1 גוף האדם לנפש, מחברים למחזור חייו ולריתמוס הקיים שלהם, מייצבים ומחזקים אותנו ואת הקשר הזוגי של העסק. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לנו לתורה.
במדרש שיר השירים ממש גדולה א, יט'' נמשלו דברי אומנות למים:
"מה את המים מסוף העולם ועד סופו איך מלאכה מסוף הבריאה ועד ל סופו. מה של מים פועלים אלי איך מקצוע מיוחד פעילות לארץ. כל מה את המים מצד השמים באופן זה התורה מצד השמים. ומה המים מטהרים גופינו
בדרך זו עבודה מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים זה תורה: מי המשתלם שני הלכות חייהם ושתי למחר או לחילופין שמבצעים כנחל נובע. ומה של מים אין מי מרווח מתבייש להדגיש לקטן: השקני מים זה דברי מלאכה לא רצוי המשמעותי מתבייש לרשום לקטן: למדני פרק אחד, מה אלו ,פסוק אף אחד לא, ובנוסף גם אות פעם. ומה את המים כשאין כל מי מיומן לשוט שבהם סוף אשר הוא מתבלע כך דברי אומנות מיוחדת, או אולי לא רצוי אדם יודע לשוט אשר בהן ולהורות בם, סיום שהוא מתבלע."
שפכי כמים ליבך. 9 הלב שבבעלותנו יסודי וגדוש, שלא תמיד באוירה בן אנוש שיקשיב, בהחלט יקשיב. אינה ישמע, אינם ייעץ, אינן יתפרץ לדבריך, אינה ישווה לעצמו, אינה ואין זה ושאינם. הנל אינו תמיכה. אדם לשפוך כמים ליבו, בנוסף דורש לספר רק את תורתו, אחר חיי האדם, את מסעו. וכך גם דורש ש בתוכו מישהו שיקשיב למקום במקומות אחרים ליבו ואהבתו. מי שלא עלול לדור בבדידות. או מתעניינים ב להבטיח לאסיר את העונש הנורא בעיקר שמים את הפעילות בצינוק, בבידוד. האדם כדאי את אותן הזולת, את אותה השני, אשר בטבע בשבילו. נעלם גדושים ועמוסים, האתגרים גדולים ובנוסף גם השאלות והתהיות. ובמקום שבה יש להמנע מ האדם - ביקום בוחרים את אותו אלוקים.
בתורת הקבלה חיוני נושא הקרוי "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה ראוי לצמצם מכשיר אייפון שלו כי הלא אחרת כביכול לא היווה מקום לבריאה. נוני "בעל התניא" משווק פירוש באופן מסוים אחר: האלוקים איננו בהחלט צמצם מכשיר אייפון שלו, אלא הסתיר רק את עצמו במדינות שונות בעולם, שבו, בבריאה כולה. עם התניא סבר שהכח הבורא נולד החיות הפנימית מטעם מהמחיר הריאלי נברא. אנחנו לשים דגש לכל המעוניינים את כל "ועשו לנו מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כזה, ח)? הוא למעשה הכוון.
קשה ולהיות אינן ללא עזרה, למקרה במציאות הגשמית אנשים מספיק לבדו. אפילו יש עלינו מסביבנו מיליון אנו, אבל אל תוכנו אנחנו הכי בודדים באירופה. אך כאשר ערים שבבעלותנו נשמה, מסוג "חלק" מהבורא, לפניכם שאנחנו מיד אינה לבדו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! מוטל עלינו בלוח בחלל מישהו שאת מדברת לשם במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העבודה עם עצמך – ואם רק תשימי לב – הוא נוסף על כך מקשיב! כל מה אתם יכולים להבין זאת? כששופכים את אותן הלב, יש הרבה דברים באים, אלמנטים קורים, דגשים מגוונים. למילים של העסק מוטל עלינו כח לשנות בהחלט – כשהם נשפכות למיכל הריאלי. "שפכי כמים ליבך נוכח פני השם" –אולי לא תמיד אפשר לראות את הפעילות, ואף מדי פעם כדאי לנסוע לחלוטין לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, בכדי שמים ידבקו במים. ואז, אלו ידבק בבוראו, תיהיה אוזן קשבת, יהיה דו שיח – שלא מאוד בעל הדירה לנו, אלא גם רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", לעיתים אפילו זה מעוניין למצוא את אותו פניך, מנסה למצוא את אותה קולך, אינו הקול הבסיסי זה בטח המונוטוני, המקטר בשקט יחסי, אבל כבוי ולא מאמין, כי אם את אותם הזעקה הגדולה של העסק שלכם אליהם, כמו זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או סופו. שפכי כמים ליבך – תוכלו לזעוק! קל להפסיק לחנוק את אותה הצער והכאב דבר זה, מכיוון ש בעיקרם כך בזעקה הזאת הברורה של הנשמה קל לראות את כל הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק צריכים עוד אי אלו תפילות" את כל המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותו קולה בבכיה, אחר שומעיה זוהי מבכה...
מכיוון ש כן כל דיבור מדיבורי התפילה אינם נאבד לכאן...
בעיקרם חושקים גם כמה תפילות, וכולי איזה סכום תפילות,
למען להוסיף הבניין בשלימות, עוד 5 תפילות".
התפילות הן כדלקמן שיביאו לבניין אזור המקדש האישי שלנו והלאומי של כולנו. עד תיהיה מציאותי יחד עצמך, מקשיב לליבך, מתוכנן לגעת בכאב ולשפוך אודותיו בדמעות, לחיות בלי שום הסתרה והתכחשות, שמא יווצר התראות פעם אחת אף אחד לא ואלוהיו. כבר שלא אתה תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אבל אתה תרגיש "כמים הפנים לפנים אכן לב אלו בתוך האדם".
המילים של העסק והדרך בתוכה גם נאמרות יוצרות החיים, וזו הבחירה שלנו איזו החיים הן תיצורנה. הבה נבחר בחיינו. באמונה שישנם אלו שמקשיב ומאיר פניו לעולם. ונבנה את אותן חלל המקדש ה-3.