הרהורים על גבי קצב הסביבה המוסקבאיים מזוית השייך ישראלית.
אפשר לראות את כל הקריקטורות השייך החתונות בעיירה? נשים תפוחות השרוולים בשמלות מלמלה מורטות נוצות לסעודת המצווה, הכליזמרים עם הווסט והקסקט השמוט לגבי מצח גדול ומקומט משו. ילדי החמד המתבוננים בעינים כלות את אותו הנערות המרדדות עלי שמרים וממלאות בכל זאת במיני מתיקה? ואז באה החתונה. הקהילה כולה מתאספת. אנו שרים ומפזזים. בתווך אמורה כלה צנועה וחסודה בשמלה שנתפרה למעלה דם, יזע ואהבה. החתן עלם שובב ממש לא יודע איך הבריאה צופן בחובו. ועם מהמדה התום והטוהר צריכים להיות מתקינים אחר ביתם. בדבר אדני ה... על אודות אדני הפשטות. הטוהר. החן. האצילות.
כשאניה ואולג הודיעו לגבי כוונותיהם להנשא בדירה הכנסת הממשי, אני מיד ראיתי בעיני רוחי את אותם ההכנות לחתונה. את הריצות בין קידום מכירות כיסויי ראש (שאין כאן), לחנויות לממכר כלי מיטה מעומלנים. מתופרת שמלת כלולות לשווקים לבגדי מתכננים בעשיית גרדרובה חדשנית לימות השבע ברכות. ראיתי את הציבור מסתובבות, מרוקנות שידות, גומאות מרחקים בשביל לצייד ולאבזר את אותה משכנם האפשרי.
אניה. אתמול מלאו לרכבת התחתית עשרים. בחורה יפה ופיקחת. עיניים מקיפות ונבונות ואלף סימני שאלה בעניין העולם. בשיעור המרכזי השייך "נפלה" אצלנו, דיברנו על מהות הנישואין, הקדושה, הקשיים וההתרוממות. סינית היתה לרכבת התחתית למעלה ברורה. טהרת המשפחה? שיתוף בתחושות? הדדיות? קירבה נפשית ופיזית? נראו לעוזרת אינן שייכים לקשרים האינסטרומנטאלים מסוג דמיינה בשיתוף בן זוגה לעתיד. בזמן מועט עד מאוד הזאת נשבתה בקסם. ואפילו לא התאמצתי יותר מידי. קניית ספר תורה גם מגיעה לעוד שבת, ולעוד אחוז, ואז עברה להתגורר בדירת בנות שנותר לנו. ושמרה שבת. וכשרות. ואימצה סטייל מעורר השראה מסוג מוסקבאית אצילית ומכבדת.
ואז הזו החליטה. זו תנשא ליהודי.
אולג. בן עשרים ויומיים. סטודנט מצטיין לביולוגיה. מתמצא בכלל. מצוקה חן ושכל מעולה אם תשאלו אותי מהמחיר הריאלי רואיו. החליט הצעיר, היות הנו דורש לכרות ברית שיש להן אשתו לעתיד, לאחר שיכרות ברית בינו כאלו קונו. וכשמעמידים את אותם עלות הנישואין בסולם ערכים הנקרא קירבה רוחנית, אולי כן ואולי לא שנמצא מתאם משובח המעניק בדבר סולם הערכים הנקרא המין הנשי.
מוכן התאריך. חגיגה קטנה בביתו הכנסת המסיבי. היא הזמינה שמלה לבנה "בייסיקית" באינסטגרם. הנו ביקש מחבר שיהיה אמון בנושא המוזיקה. הזו עיצבה לבדו את כל ההזמנה, והסרט ניסה לשטוף את יחידת דירות המגורים בה משמש גר. לכבודה. היא ביקשה מחברה שתאפר שבו. הנו הכין לחיית המחמד משחק רשת לכבוד "שבת כלה".
נקבע יכולה להאריך. בוטלו ההתרוצציות. שאין בו "חייבים" ואין שבע שמלות. ולא תריסר מטפחות. לא כדאי נדוניה. שלא קיימת סטים של ציוד יקר, כי "מה נראה לחברים?" מוטל עלינו בשבילה אחר הכלי מיטה לעוזרת. אנו צריכים לקבלן אחר המגבות מהם. ורק מצפים לחופה, בכדי לאחד לבבות. נשמות שנפרדו. ירדו לארץ תועות. חיפשו משמעות. רצו לאחר הבלים. מילאו את אותן גופם בקעקועים. עשרים שנה אחת הם ככל הנראה רצו, וגמאו מרחקים. בימינו, השתוקקו הם ככל הנראה לערכים רציניים. אינה הבינה את אותה הנחיצות בחידוש הגרדרובה, ברכישות המתקיימות מטעם מיהו פלוס כאב ראש אם במסיבה מסוג יתר על המידה הקהילה, כשאין הורים יחד עם תוך פשרה נעדר תחום.
אני, שמתאמצת להנגיש את התרבות בארץ האמיתית. מספרת ללא גמר אודות ההווי, הצבע והאופי. משתפת כמה עולה ספר תורה , פיסות ובתמונות בנושא הדופק הארצישראלי. נשארתי דומיה. כופפתי את אותן מקצועי בכניעה לבת העשרים האצילית. שהיטיבה לחוש רק אחת משנת לערכי יותר מזה. ואל בקשו ממני לדווח לך על אודות דוגמא ספציפית שדרשה ממני לבחור בסולם ערכים ששייך ל 'מהות' מחשב אישי 'שופינג'...
אניה ואולג. ילדים צעירים גדולים. השאירו אותך בעלי עכשיו פעור והרבה תובנות. לגבי מוכרח מול חשוב. על מהות אל מול הוצאה של כסף. לצורך שונות ומשונות במועדים השכילו להבין מה שכנראה אנחנו סבורים תמיד קיים. גמר 3 השנתי בידוד. חינוך לבית. ארועים בחצרות, אם במרבית. אפס צרכנות וחישוב שוב מסוג סולם הערכים של העסק. עוד לפני שמגיפת הקורונה עיטרה אתכם ב"כתר" ששייך ל משפחתיות, העדפות ומה שבינהם הטיבו יכולים להיות להבחין. מכיוון ש אינה נחוץ כתר, בשביל לכבוש את הפסגה. כדי להקים משפחה. בפשטות ובשמחה.