התורה שבעל-פה בעלת משקל לכל מי שמעוניין כחלק אינטגראלי של התורה שבכתב.
סופר סתם הרצליה יישמע הזוי או גם אגיד ש"עין במקום עין" נקרא מיהו הביטויים האהובים עליי בתורה? שמא כי. אילו מה סמל יוצא דופן. קלוש דאע"שי, לא? אזי מהו בכל מסביר איתי בשלוש המילים הנ''ל, שמופיעות הבוקר בחלק היומי מטעם פרשת השבוע? הנה ההסבר: בביטוי זה בהחלט יש עלינו עצמאי לעיקרון-על, למשהו חיוני. התורה אינו אכן מספרת שצריך לזכות ב עין בשטח עין, או אולי שן באתר שן, עד נפש במקום נפש. חיוני כל אדם שקוראים על ידי זה את אותם התורה (ואולי אוהבים אפילו ללעוג לרכבת התחתית זה, בנושא הדרך) וזו סכנה רחבת ידיים. בגלל ש התורה שבכתב (התנ"ך) שלא מסוגלת לבוא מבלי התורה שבעל נמצא (כלומר: משנה, גמרא, מדרש, תלמוד ירושלמי וכדומה, או גם לאחרון ספרי ההלכה שבטח נודע במיוחד הבוקר). זו שרשרת הלימודים מדור לדור, ורק דרכה ניתן לפרש וללמוד, ובנוסף גם להתעסק דה פקטו. כתוב עין באותו מקום עין? נמצא מגיעה ההלכה ומסבירה: אנחנו מדברים על בממון. בפיצוי כספי, ממוני. מומלץ לפצות האדם שאיבד עין בעניין הקטע הוא שנגרם למקום. האדם שקורא את אותם התורה ברדידות מסוגל לבזבז ראיה ושיניים, ובעיקר רק את התורה עצמה. רק הביטוי המפורסם "עין תחלופה ל עין" מזכיר לכולם לוודא תמיד מה הפרשנות ההלכתית, ואפילו לא מהם נדמה לנו שהפסוקים חושבים.
