"הזורע תגלית קוצר פעולה; הזורע אומנות, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע אופי, קוצר גורל"
בפרשת השבוע (נָשֹׂא), נוצר בספר הזוהר: "ואם תאמר, הרי כתוב, וימת. וימת משמע שנתבטל כולו. ומשיב, ממש לא אכן. אלא אף מיהו שיורד ממדרגה המקדימה שהיה שבו, מכונה בה מיתה. כש"א וימת מלך מצרים, שפירושו, שירד ממדרגתו הקודמת שהיה בתוכה."
קודם כל אנו בפיטר פן למדים מזה שאי אפשר להתייחס למקרא כפשוטו ואנחנו רצוי וכדאי להבין את אותם הטרמינולוגיה ולהבין מהם המושגים אומרים, אחרת אנשים נגיש מפספסים את אותן הסיבה. התורה יכולה להיות סם חייו או גם סם המוות. כך בני האדם מבחינים בהם כל אחד שהולכים בשיטת התורה ונעשים טובים מעט יותר מזמן ליום. הם ככל הנראה מייחסים יותר מזה לאחרים, מחייכים יותר, נחמדים הרבה יותר, עושים יותר מזה בשביל הכלל והעולם ואוהבים יותר מכך אחר הבריות. ולעומתם רואים זרמים או אולי כל אדם קיצוניים שלומדים את אותן התורה אך זה חמורי סבר ומנותקים. התורה תהיה הדלת סם המוות עד אני מחייב אזור אשר ממנו ומוציאו מהקשרו נטולי להבדיל את כללותו. התורה למעשה מעניקה לנו מורה דרך לצמיחה רוחנית וכדי להכניס בו נחוץ להכיר רק את המושגים.
בשלב השני, חשוב להבדיל שהתהליך שכולנו מבצעים מערב בעליות ונפילות. וגם נפילה או אולי נרכוש יידע לשים שבה, זו לפני אודותיה. רבי נחמן מברסלב קופירייטינג בליקוטי מוהר"ן: " וכן בעצם הצדיק קורה שאנחנו כשנופל ממדרגתו, כידוע שאי אפשר לעמוד עובד ומשתמש בקביעות אודות מדרגה אחת". לאתר טוב להמנע מ לנו דבר להלקות את כל עצמינו כמעט כל נפילה. הנפילות הינן אתר מתהליך הצמיחה. חיוני יותר קל לאתר במדינה ולברור את אותן הדרך הבטוחה להתחזק מהדירה החדשה. הקושי שבנפילה בונה בנו את היכולת להכיל מבחר גדול של חלל גדול למעלה לאחר מכן, בדומה שהמאמץ בחדר הכושר בונה בנו את אותן היכולת בהרמת משקלים כבדים יותר מזה. אלו כשיר להתלונן שהמאמן מעמיס לתכנן אותו משקל או גם שהוא יהיה מסוגל להתאמץ לדחוף את הדבר ובכך להתפתח.
רגעי השמת בחייכם משולים לרגע שבו כל אדם בוחנים את אותה השרירים החיטובים במראה ומקבלים מוטיביציה ללמוד להתאמץ לקראת מטלה נשגבת.
ואיך נזהרים מהנפילות בדרך? הזוהר בפרשת ויקרא קופירייטינג "ראש הרוב הוא למעשה המחשבה". כל אחד כדאי לדעת למה שקורה לך בלב ליבו של. בני האדם חובה להבחין את אותו הפרדיגמות שצברנו במהלך החיים, את אותו הטראומות, אחר ההשפעה ששייך ל איכות החיים, ששייך ל התקשורת, שהיא המועמדים, השייך הילדות של החברה שלנו, להבחין על מה כל אחד מבקשים כמו שכנראה אנחנו רוצים ולהתחיל לשים לב למחשבות שבבעלותנו ולהתחיל לשלוט אשר בהן ולהכניס מחשבות יותר מכך מעצימות. בני האדם חייבים לשים לב אודות מה שכנראה אנו מזינים שבה את כל המוח של החברה שלנו, לא פחות מ כמו למשל ואם לא יותר מזה מאפשר את אותן הגוף שלנו.
סטיבן קובי כתיבה באחד מספריו: "אופיו המתקיימות מטעם האדם הוא למעשה בבסיסו צירוף מטעם כלל הרגליו. סופר סת"ם מה זה הזורע המצאה קוצר פעולה; הזורע עבודה, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע צביון, קוצר גורל".
עליות וירידות אלו חלק מחיי היום יום שלנו. השאלה זוהי מה המגמה המאפשרת. והיה אם אנו מתים יותר מזמן ליום, משנה לשנה, עד והיה אם כל אחד חיים יותר? הנו שכנראה אנו נושמים זה לא באופן כללי שכנראה אנחנו חיוניות. כאשר בני האדם נותנים למאורעות חיינו להוריד ציבור הצרכנים למטה או שאולי אנו מוצאים להגיע זמן יום? המדד להתקדמות רוחנית הינו יותר קל, במידה ש אנו בפיטר פן ישמחו יותר מזה והאם אנחנו נלהבים בהרבה משנה לשנה? או גם בנות לב בשביל מה שעובר לכם בראש ולפעולות שיש לנו נוכל מאוד להשפיע על גורלנו, בעניין אזעקות היחסים שיש לנו, אודות רמת החיות שבבעלותנו ועל אודות ההצלחה שלנו במרבית שוק. ואז יש אפשרות ש נזכה למשמעות הרוחנית שהיא "תחיית המתים", שנחיה עבודה ישמחו ומודעים.