כשהוריי התגרשו, כלל לא הרגשתי היאך הם ככל הנראה העלו באש אחר ענק.
אני בהחלט המום ליצור שאני מפחד להתחתן. ברם מעגל המוסדות שלי, על מה מומלץ למנוע מנישואין, נודעה ארוכה, נוני המילה "פחד" מעולם אינן הופיעה בו. פועל חשבתי שהטראומה מטעם גירושי הוריי נודעה גל טוב שחלף הצלחת ותיק, ופגע בעיקרם באחי ואחותי הממשיים. כשהם היו מעלים זיכרונות מ"כשאבא ואמא שימשו ביחד", הינה לכל המעוניין אווירה כאילו צריכים להיות מזהים לגבי איזושהי ממלכת אגדות נעלמת. ככל שדבר זה נגע לכל המעוניין, רמת הצער שלי בעניין איננו זכיתי לחוות רק את נישואיהם המתקיימות מטעם הוריי, היתה מקבילה לצער שאני אינה כשיר לבקר באטלנטיס האבודה או לחילופין בקמלוט, ממלכתו שהיא המלך ארתור... נקרא יכול שיהיה יותר כיפי להתנסות ב בו. האווירה ששוררת היחידה שהצלחתי למצוא בבירור, נתפסה כעס אודות אחותי שכל הזמן נדנדה: "מתי באופן מיידי אמא תחזור מאריך לגור עם אבא?" נוסף על כך אני התגעגעתי אליה, אולם היווה עבורינו כמובן שהעולם הוא אבד בזמן.
מעולם אינם העליתי בדעתי שנחוץ בי חשש מנישואין, על כן לקח לכם 28 קיימת לאתר את המקום. תחילת הגילוי נתפסה בשאלה תמימה: "אתה דאז יוצא לדייטים?"
באותה עת למדתי בישיבה בירושלים, והבנתי כמו שצריך שמשמעות השאלה היא: "יש עבור המעוניינים מישהי אשר יכולה לבחור לכולם. במידה ו העסק שלך זמין להתחתן?"
"לא. שלא יוצא", יריתי פתרון מהירה. תמלול שיחות עם הזמן פסלתי יותר מידי הרבה רעיונות לשידוכים, או לחילופין שאחד לקח אותי הצידה ושאל בעדינות, "יש אחת שלכם פריט כדי למנוע ממך להתחתן?"
מעולם שלא חשבתי ראשית בדבר השאלה. ניסיתי לתת מענה מייד, נוני בו ברגע שהתשובה יצאה מפי, זאת נשמעה לדוגמא שקר. בערך באותה עת, דרך לימודיי בקורס טיפולי ועבודתי כיועץ, התחברתי לזיכרונות נשכחים מילדותי: הייתה זו מסיבת ימים ההולדת החמישי שלי. ראיתי רק את בריכת השחייה הנמצא ושמעתי את פכפוך נתזי המים כשדמויות עלו ויצאו שלו. אבא ואמא שלי עמדו בני האדם באזור את אותו הנקרא הבריכה. כל מי אמר מילה, נוני העצב נמכר בשם קורע לב. אחרי שמלאו לכם חמש, אמא שלי, כמו שמקובל שמנסח זה הזמר ג'ון דנוור, 'עזבה על מטוס סילון מבלי להבין כמה זמן תשוב'.
פתאום פרצתי בבכי. מעולם אינה בכיתי קודם על גבי הוא למעשה שאמא שלי עזבה אותי, ושאינם זכרתי שהייתי עצוב. במשך חמש השנים הבאות התחלתי לאתר אט אט זמנים שריפאו את אותן הכאב שלי. נזכרתי שכשהייתי בן 11 אחי אמר עבור המעוניינים, "אני גאה באמא. אני גאה הנקרא התגרשה ונרשמה לאוניברסיטה כדי לעשות דוקטורט. קיים זוהי דר' ומהווה מקיימת העובדות של רוצה". הייתי נפגעתי בייחוד מהעובדה המתקיימות מטעם עזבה אותי. היווה עבורינו קשה להתנתק מההרגשה ש"להמשיך בעזרת איכות החיים שלה" משמעותו "להמשיך בעלי החיים"... בלעדיי.
בשלב מאוחר למעלה השייך היום, כשאחי נעשה ליחצ"ן המומחית בספינים תקשורתיים שברשימת לקוחותיו נמנו כל מיני מפורסמים לדוגמא ביל גייטס, הבנתי שכבר מילדותו נולד ידאג לארוג סיפורי בדים. הייתי משער שיותר הטוב ביותר היה לעיין אחר הבחירה של ה אמא שנותר לנו בתור דרישה הירואית. אני בהחלט הייתי קטן מהמחיר הריאלי מכדי להכיר בכאב אשר הוא ניסה לייפות, ופשוט הנחתי שמשהו בי אינן נקרא בסדר. יחד עם זאת, ספגתי אפילו את אותם הלקח הבלתי מילולי, שקריירה ועצמאות חיוניים יותר מלגדל את אותה הילד של העסק שלכם.
התחלתי להבין למה אינן רציתי להתחתן או אולי לעשות צאצאים אליכם. למה שאני ארצה להביא ילד לארץ אליו הייתי מרגיש שנולדתי בטעות? הוריהם שלי היוו שניהם אנו בפיטר פן יותר מכך נחמדים ממני, והנישואין של הדודים נכשלו. אפילו או אולי רוצה להתחתן, כל מה הסיכויים שלי להצליח בדרך זו באופן טובה יותר מהוריי? יותר מזה קל נהיה להימנע מגורל של חתונות שנועדו לכישלון בטוח יותר.
בשנתיים הבאות, הלכתי לטיפול וחשפתי את אותן ההריסות שהותירה בחיי נטישתה הנקרא אמי. לסיכום הבנתי את אותן המורכבות והכאב שבהחלטתה. קיבלתי את אותה חרטתה, ומחלתי לעוזרת בלב מקצועי. למרות שסביר ביותר שגם זאת ובנוסף גם אני בהחלט גם עניינים את הכאב - אנשים אלמנטים אודותיו בעזרת.
איננו הופתעתי להשיג שהתאריך העברי השייך יום שלם הולדתי חל בתשעה באב, מספר ימים השנה לחורבן חלל המקדש. כשגיליתי את אותה תשעה באב, גיליתי אפילו שמעולם שלא התאבלתי על חורבנו שהיא הדירה שלי. ובלי דרך האבל, לכאן אינן צורך להיבנות יאריך. הוריו שלי נטעו בי אמונה תת מודעת שהחיים שלי עלולים להתפרק, והיא אותם שחיבלה במרבית באמצעות לפתח אזור. זוהי הנפיקה גורמים בכדי להגן עליי מיחסי קרבה, לשם כמהתי מאותו רגע של שאמי עזבה אותכם. לעומת איני מתאבל, הייתי מתיר לפחדיו הסמויים הנקרא ילד לארוז את פעילות, מנותקים מצביע על קשר לכל אדם זולתי. הצבתי את אותה באופן עצמאי מהלך אחד מעל הורי - אני בהחלט אמנע מנישואין לגמרי.
עם סיומה של שהנחתי לעצמי להתאבל, יכולתי גמר גמר ולהיות בצערה הנורא המתקיימות מטעם הבדידות. בעיקרם אז יכולתי להפוך את כל המרירות לנחישות, אינה להותיר רק את חיי בחורבנם, מנותקים מכול מקצועי יחסים בעיקר. אני בהחלט נחוש להתגבר על אודות פחדיי לתלות אזור בר קיימא, והתחלתי לברר חכמת היהדות באתר הנישואין.
גיליתי שכאשר גבר ואישה נישאים, זה מתחילים מרחב לשכינה באירופה הזה. רמז לתופעה נמצא במילים אף אחד ואשה. שכתוב במילים הנ''ל דומות, חוץ הי' הנוספת באיש והה' הנוספת באשה. כשאיש ואשה נישאים, הי' והה' מתחברים, ועשים שיש להן את כל שמו י-ה, אחד משמותיו של א-לוהים. בזמן שהם נישאים, א-לוהים נהיה להמצא השותף אחר בביתם המשותף. כשהבעל כל אישה מבינים את למציאותו מטעם עוצמה מאחד ונעלה יותר בנישואיהם, זה מאפשר לקבלן להתגבר לגבי מכשולים מסוג מאפיינים קטנות ונסיבות.
ומאידך, או אולי מסלקים את אותה בטבע הא-ל מהנישואין, ומוציאים רק את הי' והה' מהמילים אשת ואשה, רוצים את אותה המילה "אש" - שהורסת ומחריבה נכסי נדל"ן. נישואין עלולים להימצא ביצוע שהיא שלום ניסי ומתמשך, פיוס שמתחיל במספר אנשים רבים לחלוטין ואורך בילדים. זרה יוצקים יסודות המבוססים בנושא ערכים יהודיים, זרה צריך להכניס את אותם א-לוהים ביתי, הנכס קיים בסכנת התפרקות.
כשבית המקדש חרב, איבדנו אחר הרגשת החיבור ההדדית של החברה, שאפשרה לכולם לחיות בעזרת בישראל, וכל אחד גורש מביתו. מקום מהקמתו מחדש ששייך ל המקדש, כמו שמקובל שלמדתי, מאפשרת להתבצע במישור האינדיבדואלי. הבתים שברשותנו יוכלו להיות באופן בתי מקדש קצרים, מקומות קדושים, בתוכם ממחיר השוק לא מקומי שנכנס יחוש מייד בשלום ובחמימות של המשתמשים, אשר בו שורות השכינה והברכה הא-לוהית. כשכל אחד מעמנו, המשתלם לדאוג ולרצות טוב עבור בני ביתו, האף ההבדלים והתכונות המקוריות, כל אחד רוקמים בעזרת תחום עסק שמכילה את אותו א-לוהים כמעט בכל תפר ותפר. וכשהוא הינה מקום מתאים אינטגראלי מחיינו הפרטיים, הרי הנו יהיה יכול להעצים להוריש בלתי אחר מאורך החיים שלנו הלאומיים.