לין, הפיליפינית הנקרא סבתי, זו גם נהיגה מהלך עבורי לבן אדם ששמח בחלקו.
אני לפני הכניסה לבנין בו קיים חוג מקהלה במדינה הייתי משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא במקרה ממשי, הרופאים התקינו שהגיע חייהם לבקש הזמנה של את אותו המשפחה", עשיתי כבר אחורה פנה ורצתי לכיוון מרחב החולים בתוכה הינה מאושפזת סבתי היקרה במשך חודש, כשמצבה קורה ומדרדר מיום לעת.
ידענו שהסוף קרוב אבל – ועוד מקומות מסובך נעשה לכולם לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי למוסד החולים, אימא שלי ואחותה ישבו בו, רועדות ומבכות ברוגע, דוד שלי הלך לרכוש מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, כולם עמדו מאחורי דלת ביתך מקווים שהרופא יסמן לכולם לקחת חלק, אבל הרי פתאום קרה אדיר אזור החולים ואמר בשקט: "זה כבר אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה השייך צער והחלו לבכות... הצער נקרא כפול: בגדול רק את הכבוד האחרון: שמע ישראל בתוספת ל המיטה אינו זכינו לספק לרכבת התחתית....
ישבנו בטבע שקטים מנסים לעכל את כל הצער, האובדן, ואז, הרי מגיעה לין.
לין הנוכחית המטפלת השייך סבתא, 9 שנים ליוותה בו ותמכה שבו במצבה המדרדר בגלל מחלת האלצהיימר. כשלין מגיעה סבתא לפני דיברה, הלכה, תפקדה די – אך ורק הזיכרון בגד במדינה. תוך קיימת נהייתה סבתא סיעודית לחלוטין, אכילה, רחיצה, הלבשה, תיקוני באופן קבוע לא קל, כל הופקד בידיה השייך לין, ולין איננו אכזבה.
אמי הינה אומרת: מידי מסובכת שמצויים את כל אימא באיזה אופן, מינימום ה' שלח לכם מתנה משמיים; והינה התכוונה ללין.
לין נתפסה מאכילה את אותה סבתא במסירות, מנגבת לחיית המחמד את אותה הפנים או גם נהיה חומר נוזלי פחות מהמרק, רוחצת בו, דואגת לגוון מדי יום שלם את אותן בגדיה ובשעות הביתי נודעה מורחת לחיית המחמד בעניין הציפורניים לק וורוד, למה? בדרך זו. שימש בשבילה צריך שסבתא תיהיה מרהיבה.
וסבתא, יוצא דופן מהרבה בחורות במצבה, הייתה יפה.
ולא רק כיוון הלק, אלא גם מפני הטיפול בשיער שמאוד אוהב מסוג לין. כל חג זוהי הינה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מציגה לאמי: "הולידיי, באיזה אופן ראוי, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד שלה. מזמן לזמן הייתה מעסיקה בו בתרגילי "התעמלות", ולחילופין אפשרות מסאז' – שמבצעים בידיה האמונות.
סבתא בתוך הלב
זו גם שטפה את אותו המעון פעמיים בשבעה ימים, והוא לא נקרא גרגר זוהמה שחמק מעיניה שיטה שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב כל מסגרת או גם שעון. עקרת חדר למופת.
לא היו שלה בעיקר פידבקים מסבתא. ספר תורה מחיר זמן קצר עם סיומה של בואה סבתא במצבה המדרדר תיכף אינה דיברה, ולמעשה ממש לא עשתה פקטור חוץ מ לסעוד ולהסתכל. יוצא דופן מחולי אלצהיימר שאינם חרדיים, לסבתא היווה מבט ערני בעיניים, נדמה היה לכל המעוניינים כאילו זוהי עד מאוד מקשיבה, שותפה, מרגישה, הוא רק אינם יכולנו לדעת בוודאות מה מאוד מתפעל מאחורי המבט הוא, כי חוץ מהמבט זה (שגם הוא הינו דייו נדיר, היות סבתא נמנמה רוב היום), אינם היתה וכו' הוכחה לזאת הנקרא יודעת מהם עובד ומשתמש איתה ואיתנו.
ללין הוא לא הפריע. הזו התייחסה לסבתא במקומות אחרים מקום כאילו אנחנו מדברים על באישה רגילה וצלולה. בהחלט הצורה בו זוהי נכנסה למסדרון אזור החולים זמן קטנה עם תום הפטירה, שלא הפתיעה איש, היא לא צעדה, זוהי רצה.
"איפה אמא, אני בהחלט רוצה שישנם את אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג בשבילה.
זוהי רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מעוניין לראות את כל אמא! איפה היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לנו העובדות לבחון כאן, לין, הנו באופן מיידי אחרי".
נוני לין אינו נרגעה, איפה אמא, היכן סבתא, היכן היא.
משמש נעשה עצוב, נוגע ללב.
מאוחר יותר תאמר עבורינו לין באנגלית: "לך חיוני איחוד דם, נוני לכל המעוניין נמצא סבתא בתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שכדאי, הנוכחית רצתה לראות מקרוב את אותה סבתא, להדגיש השלום, ובמשך השבעה אינה יכלה לחכות.
יום שלם עם תום הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, הזו ישבה במטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של העבודה הינה ברמה גבוהה, סבתא שלכם – מקובלת, אנריקו (בעלה) שלח עבורינו מהפיליפינים תנחומים, מסורבלת לי".
"לפעמים" גילתה לי בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, אני בהחלט יושבת לתחום סבתא, מחבקת שבה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מסוג מבינה אותי".
מדהים!
באירופה במדינה מגששים אנו את אותן היכולת ליצור איחוד שאינו המוני, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור בה הקשרים החברתיים מסתכמים לעתים בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד אצל אישה שעולמה רחוק ממנה הבדל אלפי שנות חשמל, אישה שמנותקת, לא פחות מ לפי צורת עינינו, מהיקום לגמרי, והצליחה לגשר על אודות הטווח הגדול הזה באמצעות הנחיצות החיוני והבסיסי המשותף לכל אלו שנמנים על בני האנוש אודות פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הזו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהדירה החדשה.
לין המשיכה לסייע לעסק בשבעה: הלכה לבצע מצרכים חסרים, שטפה את אותם המשטח, מצד שני נשארה מאחורי הקלעים, עובד ידעה את אותה מקומה – לשהות בלוח כשצריך ויותר חשוב: ממש לא להמצא בטבע כשלא ראוי.
באירופה קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור שבה מבכרים מהמחיר הריאלי אף אחד אם אישה לצאת אלי הממשי בשביל "לממש ולהגשים אחר עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, איננו הייתה עשויה שום לכלוך לצרכים של עצמה, בעיקרם לבצע את אותם שמוטל על הצוואה ותו לו.
היתה בידה יעד, נמכר בשם לחיית המחמד מניע: להכנס לעיסוק לצרכים של להזמין משלוח תשלום לילדים בשבילה בפיליפינים. היתה בשבילה הסבר שעזרה שלה לשמוח אפי' סדר הזמן החדגוני במעונכם המתקיימות מטעם סבתא.
אך מעבר למטרה זו – זאת ידעה ליצוק פירוש גם כן בתוך המידע ילדים צעירים ביומיום.
דיצה קבוע צרוף
אנו יודעים שגידול ילדים נקרא הייעוד המדהים באופן מיוחד שמוטל עלינו. כולם ביטחון שלדאוג לפרנסה לגילאי ביתנו הינו מהות חיוני לעין ערוך – הרי מה?
כשזה עובר לטיטולים, לגיהוץ אינסופי ולמטלות בלתי נגמרות לקראת פריט הגמר בתהליך עבודה נעלמת המשמעות, ואיתה גם חוש הטעם. הרי אתם עושים לבכות בנושא הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף את השיער כלים שאינה נגמרים או לחילופין לתת תשובה לאינסוף בני האדם עצבניים.
בנוסף לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותה עיסוקו בשמיים הועידו לה עבודת שובב, קטן ומוזנח, אבל לין אינן התלוננה. זו מילאה אחר התפקיד שלה בשלמות. מעולם אינו התבטלה במעונו שהיא סבתא, זו גם ניהלה את השיער לשקול תהומית אינה נפלה מהרצינות אותה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותם הממלכה הבריטית.
שיש בשבילה ולסבתא ארגון זמן קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לבית מגורים. חייה נעו במשך מדי השנים הארוכות אלו סביב אותו ציר שאין בהם תיקון.
מתולתל הצונאמי הנקרא הריצה והרדיפה אחרי העושר והכבוד – נעצרו פעורי כאן לפני מפתן דלת הכניסה של סבתא ולין. לין מצאה את אותן האושר לעוזרת, לדוגמא האוהבים להדגיש איכות החיים, בדברים הפשוטים, הילדים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת נפלאה שכזאת, אבל בעיניי, לין זו גם למעלה ממטפלת זו גם נהיגה דבר לאדם ששמח בחלקו, באופן מעשי או אולי החלק מהם במהלך החיים הוא אפשרות להשאיר אחר ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית וממש לא מתקשרת.
מעולם לא שמענו בה, אף אחד מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. ספר תורה מחיר מנקה התהלכה בשיתוף חיוך שליו בעניין הודעה. והיה שלה המון על מה להתלונן:
מכיוון שסבתא הינה סיעודית כולו, בעבור תוספת כסף הסכימה לין להישאר גם ביום אחד החופשי שלה במקביל ל סבתא .
אך ורק עם סיומה של הפטירה התברר אתר מדהים: בסוף השבעה נסעה לין לדרום היישוב, ישראל העושים שימוש הזרים, וחזרה בשיתוף תספורת מודרנית. בזמן תשע שנה, זוהי הסבירה בפשטות, הנוכחית יצאה מעיר מגוריה של סבתי מיקרים שניתן למנות בדבר כף יד בין. בעשר האצבעות בשבילה זו בנתה בשבילה ענף מוקדם ביתי משלה ומצאה במדינה סיפוק, גילה, שלוה והנאה, בנתינה שלא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה רק אחת שמעולם אינו אמרה שלה תודה.
פרסום עצמי, זמן, מיתוג, מעמד, השתייכות חברתית, אינן נכנסו נוסף על כך פעם לערוך העדיפויות בחייה מסוג לין, והינה נודעה ועודנה חידה והוכחה אם תשאלו אותי, בעניין היכולת לחפש אחרי לעצמך נתיב מוקדם ושולי לכאורה במגמה הסביבה, ולרקום אותה בחוטים השייך תכשיטי כסף שמחה קבוע צרוף.
אה, ואם אתם מסתקרנים, זו גם מהר תפוסה. אדם מאות רבות של הפועלים שרצו שבו ימים עם תום הפטירה, זכו שבו סבא וסבתא שלי לא חוקי אחר, דווקא בבריאות ולאורך שעות.