נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותן באופן עצמאי לקרבן במקום לשותפה ביצירת משך החיים של.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת קצת מרתיע. אינן שאני זוכרת הרבה שאון מראות מדהימים לצורך שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה ששייך ל חודש. רק שהטרטור המנטלי פסק - כל השיחות, שרשרת התגובות, המסרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו שטף שהיא לא פוסק המתקיימות מטעם פציעות נגד ודיווחים בעת אמת (ולאו דווקא כזאת הידידותי או לחילופין הסובלני) בראשי, נעשים לזיכרון עמום.
הנו קרה פעם בזמן קצר. נפגעתי ממשהו אני אמר עד ממש לא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בסביבות בין את אותם חצות. איבדתי וכולי זמן שינה בעל שם טוב אבל בכדי להניח בדבר נולד, ולמחרת בבוקר כבר שלחתי את אותו סיפור הייסורים שלי לחברה, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה את העסק המומה. כעבור זמן יקר כל מה, תוך בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בשיתוף הקטע דבר זה מהר הרבה זמן. לבצע מעקב אחר ערכות היחסים הנקרא כולם שאני פרסום כשהן נחשפות בפני עיני, ולבחון רק את אזעקות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הוא למעשה דבר שגוי - גם בהסתכלות על שכלית והן בצורה רגשית. אחר אדם רגילים יותר? האדם זוכה באופן מיוחד לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם חושבים עליי' אינו נודעה הדבר הבעייתי הוא היחידה. נתפסה אפילו התחושה המתמדת שאני איננו יוצאת מוצלחת בהחלט להשתלט על כל המצב סביבי. העובדות לשמור בנושא מספרם המציף המתקיימות מטעם האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, בילויים... כמה ימי הולדת פספסתי? במידה ו הייתי מעניקה מספיק התבוננות ל-X? במידה ו שכחתי לענות למסר הנקרא Y? במידה ו פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלו בלי שום יכולת להסתייע בהבעות חלל ובטון דיבור כדי להרגיש מיועד את אותם תגובתו שהיא הבא, דבר שחברה לעיסוק תיארה כ"ניתוק הנקרא תחושות אנושיים".
אסור פלא אם באופן זה שנשארתי ערה קורה שאנחנו עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה להוות ערנית מחר בפעילות. כתוצאה מכך, הרוב מספר פעמים אני במצב רוח ממורמר ואפילו לא הסתדרתי בעזרת הרוב אנו בפיטר פן שחשובים עבורנו ביותר. העדר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה רחבה ששייך ל העדר נגישות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור על הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים ששייך ל פייסבוק, מהו אחד מתגלה לכולם בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. משמש אינטנסיבי, דרוך ומומלץ תמיד לשהות צודק. משמש מאוד מעוניין לחפש אחרי חן ולהיראות מעולה. נוני הנו אפילו רק אחת אינם בא לידי סיפוק; בור ללא כל תחתית השייך מציאה מהירה את גושפנקה חיצוני, והיה אם החשבון העצמי והשמחה אשר ממנו תלויים בדעתם ששייך ל כולנו, על כן הוא למעשה קרבן של נסיבות חיצוניות.
נבדל לשיער, קולה של הנשמה מרגוע, רגוע, שלא מתבלט ופתוח, גדול ונכון לבחון אחר הסיפור מכל צדדיו. הנשמה דורש לערוך בניה מחדש של לחוש מעולה אל מול עצמה. לא דורשת שאחרים יתנהגו או אולי יגיבו בצורה מיוחדת, והיא לא מעמידה מאגר שאיפות מפורטת על מנת לשמוח. זוהי מרוצה איפה שישנם, קידום מכירות תודה וממש לא משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או לחילופין הזאת שואפת להחליף תוספים לטובה, זו גם יוצר יחד עם זאת, על ידי השכלה שהיא שותפתו המתקיימות מטעם הקב"ה ביצירת חייה.
לפעמים, קול חסר דאגות וקטן נהיה מזכיר לכולם את הלקח הגדול שלמדתי: התפקיד שלי איננו לבדוק חן בעיני אחרים, אבל לממש שיפור. בוודאות שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותן עצמי לקרבן באתר לשותפה ביצירת משך החיים.
במדיה החברתית בני האדם אמורים לשאת לנהוג בעזרת פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותה התועלת המון שפייסבוק משווק – קשרים, צרו קשרים, המראה, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים אנחנו, ודיווח אודות הפעלות. אך או אולי נרצה לספק לאגו לארגן את אותה ההצגה, הוא למעשה לא יהווה מצויין. פייסבוק נתן לאגו שלי הזדמנות לרשום בכל מקום טקטיקה צריך בכדי להכשיל את העסק בכל מקום עיתוי אפשרית.
אזי מה אני מקיימת שאין בהם פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעלי האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות על גבי כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים במקום להוות תקועה מול מסך מטעם אינטרנט או לחילופין סמארטפון. בתקופה האחרונה נהניתי מארוחות ערב פרטי שקטה, לעתים בעזרת מפעלים (כולל פעם חדשה) ובני חבורה, קורה שאנחנו בכוחות עצמינו בשיתוף מחשבותיי או גם טקסט. אני בהחלט משתדלת חיוניים cpugk בשטח תמלול הקלטות אונליין . ואני אפילו הרבה יותר מממשת את אותו ביתית.
הייתי הוא רק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני אכן מרגישה בזול מנותקת מ-868 האנשים שמאכלסים את הקשר שלי. אך הייתי רוצה פגישות ששייך ל פנימיות אל מול פנימיות ואת הניואנסים מסוג שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני ממש לא היחידה שסובלת מתופעה הנל הנקרא עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן למעשה לכנות יחד עם זאת התמכרות אמיתית), אך ההוכחה למטרה זו מגיעה דרך מאמר המשמש ב"דיכאון פייסבוק" ממצב בני נוער.
או לחילופין פייסבוק יהיה יכול להשפיע בדבר אף אחד עבודת כמוני, בת 24 ומשהו שיש לה פרסומים חברתית, נסו לשער רק את הכאוס שהוא עשוי זרוע בבני נוער רגישים וחסרי גיבוי. ובמיוחד בין הלא מידי פופולרים שביניהם.
או גם אחזור לפייסבוק, כבר אדע העובדות לשמור על האיזון, ולהשתמש שבה ככלי ואפילו לא כמשען ומפלט. כמעט בכל סיטואציה, אני קרובה יותר מכך לחוות אחר האני המציאותי, מכיוון שאני זמינה יותר בחייכם שלי ופתוחה לקשרים רציניים ומשמעותיים מעט יותר, שזאת הסיבה החיובית לקיומו המתקיימות מטעם פייסבוק מלכתחילה.