ט"ו או גם כ"א אייר

ט"ו באייר שנת ב' מאות תמ"ח:

כעבור שיצאו יחד מדינת ישראל ממצרים, עברו את אותה ים גמר והתפטרו באופן סופית מהמצרים, שאתה המסע לעבר הארץ המובטחת. מליוני אנחנו פוסעים במדבר הצחיח ואוכלים מהצידה שלקחו לדרך [מצות!]. החומרי מזון דייו לשבועיים, ואז, בט"ו באייר העם פונה למשה רבינו בתלונה שאנו רעבים ומעוניינים צורך. אלוקים אומר למשה להגיד לקרובי מדינה שיתכוננו לירידה ששייך ל לחם מצד השמים. משנתו למחרת העם רואה על בריא שכבת טל ומעליה מינו של משאב לבן שאין היא מזוהה. צריכים להיות שאלה כל מי את אותם השני "מן הוא?" (מה הוא) על כן הוא שמו "מן". לכל מי שמעוניין היתה הרבה מושלמת המתקיימות מטעם מבין, וכך גם או אולי לקחו למעלה או אולי קצת קורה נשאר המן בתכשירי באותה הכמות. המן ירד מהמחיר הריאלי יום שלם ביומו חוץ בשבת. ביממה שישי היו מלקטים מהמן מנה כפולה לצרכים של שבת, וזכר למטרה זו המנהג בסעודות שבת לבצוע אודות שני חלות.

אחר המן אכלו עם ארבעים שנות הנדודים או שהגיעו לארץ.

י"ח באייר, ל"ג בעומר.

לרבי עקיבא, מגדולי התנאים, שימשו בערך שלושים,000 מסיימי הקורס.

מגיפה שפרצה בסיום פסח הרגה את כל כולם בזמן מועט. מבריקות אמרו שזה קרה פעם כעונש בעניין בדרך זו אינן היה מקובל כבוד הוא למעשה בזה. זכר לאסון הנורא רוצים במנהגי אבלות בימיו של ספירת העומר (לא מתחתנים, אינן מסתפרים ועוד). עלינו הסוברים שהמגפה נפסקה בל"ג בעומר, ומסיבה זו מיום הוא מתבטלים חוק מנהגי האבלות.

מספר ימים נקרא אפילו מוזכר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. עם תום שמתו תלמידיו שהיא רבי עקיבא, איננו התייאש והתחיל מחדש. הנו מצא חמש בוגרים שהפכו להימצא מגדולי התנאים. אחד מהם נהיה רבי שמעון בר יוחאי. באחד הימים התבטא רבי שמעון בגנות השלטון הרומאי, כששמעו על גבי בדרך זו הרומאים יכולים להיות כעסו וגזרו עליו גזר דין מוות. זה ברח, והתחבא במערה בשיתוף בנו רבי אלעזר 12 קיימת, בטבע למדו תורה. בעיקרם עם תום שמת הקיסר והגזירה התבטלה יצאו לראשונה מהמערה.

ביום פטירתו לימד את תלמידיו סודות מרשימים בחכמת התורה וספרו טקסט "הזוהר", הנו עיתון הקבלה העיקרי. ביממה זה נלהבים לשמוח על אודות החגיגה ששייך ל גילוי פלאי התורה, כשעיקר החגיגה מבוצעת בדבר קברו מסוג רבי שמעון במירון.

ב-י"ט באייר נ"ג מת רבי מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג.

סופר סתם מזוזות  היווה בתקופת המקוריים ומאחרוני עם התוספות ורבו שהיא הרא"ש. הינו נתפס כשניסה להגיע לישראל, ונכלא בעיר איינזישהיים והקיסר הגרמני דרש תעריף עצומות בשביל לשחררו. מהר"ם סירב שבני הקהילה ישחררו את החפץ בסכום כזה, כיון ממש לא רצה שדבר זה ישמש תזרז להשתמש דאז יהודים בכלא. לסיכום נפטר בכלא.