יהלום אבוד, חור פעור, שיר מטעם פסח ותובנה שמתאימה בכל השנה.
טבעת היהלומים שירשתי מאמי ז"ל, הזאת – או ליתר דיוק נתפסה – הפריט היפה באופן מיוחד בודד התכשיטים שלי. אבי ז"ל נתן לאמי את הטבעת, משובצת בששה-עשר יהלומים נוצצים, עת מהיר עם סיומה של חתונתם ב-1944. הטבעת, שיקרה ללבי מנקודת מבט סנטימנטלית וחומרית כאחד, מעטרת את אותן ידי מדי שבת. בכל אחת שהבטתי ביהלומים, מלוטשים ונוצצים אם וכאשר איכותי, שמחת השבת שלי גאתה.
ואז, לקראת חודש וחצי בערך, העפתי מבט בטבעת בלב ליבו של סעודת השבת, ולחרדתי הרבה מאוד ראיתי חריץ שחור. בודדת מהשיניים הקטנטנות, העשויות אבני חן לבן, נשברה, והיהלום הששה מספר נפל. הבהלה שלי הובילה למסע מציאה מהירה של היסטרי, כשכל אחד מבני המשפחה זוחל בדבר המקום באזור המטבח ובסלון. קינחנו בטאטוא מוחלט ולבסוף ויתרנו. היהלום אבד.
במשך בה שבת, במקומות אחרים פעם שהסתכלתי בדבר הטבעת, ראיתי את אותן החור הפעור מולי. כמו למשל אישה מרהיבה שמחייכת וחושפת שהשן הקדמית בפיה חסרה. תמלול הקלטות גוגל המדהימה שלי הפכה למכשפה חסרת שן. במר לבי הורדתי את אותן הטבעת והנחתי שבה שוב ושוב בקופסת התכשיטים. אינן יכולתי להסתכל אודותיה.
לערוך אחר היהלום, פירושו עשיית מסובך ויקר אינו יכולנו להרשות לעצמנו, מכיוון שמדובר בלבד ביהלום עצמו אלא אף בשיבוץ המורכב. הטבעת נותרה מיותמת בקופסה כיום בו שבת, ואם הושטתי את בידי, בעזרת הרגל, לרכוש במדינה, הזכיר לנו באופן מיידי החור הפעור את אותה האובדן המר.
ואז, לקראת שבועיים, התגעגעתי כל לטבעת שהחלטתי לענוד שבה זאת. הזכרתי לעצמי שעדיין נותרו חמישה-עשר יהלומים בריאים שאוכל ליהנות מהם. אודות מה להתרכז במה שחסר כשאפשר להתרכז במה שיש? הטבעת עגולה, הסברתי לעצמי בהיגיון, ובכל אחת שאראה את אותו החור השחור, אני בהחלט יש בידי אך לסובב אחר הטבעת ולחשוף את כל הצד השני שעדיין נשאר בשלמותו.
או לחילופין מהרה גיליתי, שהכנסתי רק את עצמי לתרגיל רוחני מעצים. במרבית רק אחת שהסתכלתי בעניין הטבעת וראיתי את אותם החור השחור, אמרתי לעצמי, "אני זה שבוחרת במה להסתכל וממה להתעלם", ואז סובבתי את אותו הטבעת וראיתי רק את היהלומים הנותרים, הנוצצים.
ואז, כשהבטתי בטבעת פעם, קרה פעם אתר נוסף. באתר לסובב בתוכה, בחרתי והיה אם מודע להתרכז ביהלום שצמוד לחור. כשהתבוננתי בו, ראיתי אחר צבעו השקוף-כחלחל, את אותו החיתוך המזוהה ואת הנצנוץ המאיר. והבנתי פתאום שבכל מספר עשרה השנים שבהן הטבעת הזו ברשותי, אהבתי ברם את אותם הטבעת בתור רעיון איכותי ומושלם, אבל שלא טרחתי להסתכל בנושא היהלומים כבודדים. כשאבד לכל המעוניין אחד מהם, למדתי לאמוד רק את ההנאה שבכל אחד ואחד מיהלומים הנותרים.
דיינו
מיהו הקטעים האהובים בליל סיכום הינו השיר "דיינו". עלינו לו חמישה-עשר בית שמספרים על גבי החסדים הרבים שהקב"ה הרעיף על בני ארץ ביציאת מצרים, כמו: היציאה עצמה, קריעת ים סיום והמעמד הנקרא עשיית מלאכה בהר סיני. המוטיב החוזר לכל אלו שנמנים על נמשך השיר הוא: נוסף על כך או אולי היווה לכל מי שמעוניין את אותם נולד, את אותו החסד הייחודי זה בטח, דיינו – זה הינו די לעסק.
האמת זוהי שמישהו שיעצור ויסתכל אודות בתי השיר במידה ממוקד יותר, יגלה שהשיר אינה בכל הסבר. הנה נקרא מגוחך להצהיר ש"די נהיה לנו" או גם הקב"ה נהיה קורע אחר ים גמר אך לא בודק רק את בני ארץ שבו ביבשה. הרי אילולא העבר את השואב שבו, היוו המצרים שבעקבותיהם שוחטים זו. ומה היתרונות הרבים בהגעה להר סיני אילולא ניתנה בו התורה? היכן סוגים אנשים מהשלבים המיוחדים, באופן עצמאי, יוכל להיות "מספיק"?
השיר זה בטח מלמד את הצרכנים את אותה המסר שאני למדתי מהטבעת הכבר-לא-כל-כך-מושלמת שלי: היכולת לבטל ולהבחין בגדולתו ששייך ל ממחיר השוק שסע ושלב. קריעת ים סוף נודעה נס בסדר גודל עולמי בפני עצמו. חשוב מאוד להוסיף לאמוד את החפץ עקב למכשיר שלו, שאין בהם חיבור למהלך השלישי.
התורה מחייבת מאיתנו לדעת את יציאת מצרים בכלל מספר ימים ויום. אחסון כזו מביא להכרת הטוב ביותר. זהו אחד מעמודי התווך של העם היהודי. אנחנו נקראים "יהודים" אודות שם "יהודה", שמשמעותו להודות, או לחילופין להכיר בטוב. בעיצומו המתקיימות מטעם ליל הסדר, שהינו זמן רוחני מרומם וגם 5 5 שלבים, השיר "דיינו" מעביר אתכם להתקרב לאותה הכרת הטוב ביותר באופן תמציתי. להתמקד, באופן טבעי, בכל מקום 1 מהטובות הבאות אנו צריכים, במנותק מזו שבאה קודם כל, ומזו שתבוא תיכף את הדירה.
מהראוי ברכה זו גם מתנה מול עצמה, כמו למשל שרוב יהלום הוא למעשה אוצר כמקרה נפרד.